להישאר ריקה,

כמו דף חלק, חדש חדש.

לא להרגיש, לא להיזכר

שהזכרון יניח לי במנוחה.

פעם ראשונה שיש לי מערכת יחסים שאני יכולה להגדיר אותה בתור הדדית

והיא כל כך כואבת.

לא ראיתי את זה ככה, לא ציפיתי לזה שיגיע.

אני בטוחה כל כך ברגשות שלי,

אבל את לא. ואם תחליטי שאת לא רוצה בי יותר,

מה יישאר לי?

באתי בידיעה שזה לא חייב להיות פשוט,

אבל כל השקרנים אומרים שאהבה יכולה לנצח הכל.

למה כל מה שאני מוכנה לתת זה לא מספיק?

למה צריך תמיד עוד?

בא לי להפסיק להרגיש,

לשים את הגוף על מצב של סטנד ביי

ולחכות

שיגיע משהו טוב שיגרום לי לחייך,

מבפנים.

לא משנה כמה מילים אני אכתוב פה, הכאב שלי לא יתורגם למילים.

גם לא למעשים. הוא פשוט ישאר לנצח אצלי, עד הפעם הבאה שהכל יתפרץ.

אני מרגישה שאני מוכנה לוותר על הכל,

זה שווה את זה בכלל אם את לא בטוחה?

כואב לי בלב.

(8.12.08)