שוט "קצרצר" שענבר כתבה, ואני עזרתי לה, והחלטנו שנפרסם ביחד. 
חמוד ומצחיק ביותר.. 
תיהנו! ^^
~*~
"בקאריביים"
"סוף סוף.. חופשה מכל זה" ביל מלמל באושר, עולה על הספינה הגדולה לצד אחיו. "אה הא" טום הסכים איתו. אחרי סיבוב ההופעות הגדול באירופה שבא ישירות לאחר סיבוב ההופעות באמריקה, הלהקה הייתה חייבת חופשה. חופשה מכל הלחץ, הפרסום. הם היו חייבים קצת שקט.
כרגיל, ביל וטום בחרו ללכת רק שניהם למקום רחוק שבו אף אחד לא מכיר אותם, אבל הפעם הם בחרו משהו שונה. מאוד שונה. "שיט מסביב לקאריביים, אתה קולט?" טום פרס את ידיו לצדדים באושר, תוך כדי נותן לאחיו מכה בראש ומפיל את המזוודה מידו. "סתום" סינן ביל, משפשף את צד ראשו ומרים את המזוודה.
"מה אמרת?" שאל קאוליץ השני בקול חולמני. ביל נענע את ראשו בליווי אנחה קולנית, שגם אותה טום לא שמע. השניים הלכו זה לצד זה במסדרון הארוך ונכנסו לחדר שניתן להם.
"וואו.. זה.. זה.." מלמל ביל בהלם. יחסית למה שהוא ציפה- חדר קטן וצנוע, כי הרי זאת ספינה לא יותר מידי גדולה- החדר היה.. "ענק" השלים אותו טום, המום בידיוק באותה מידה.
"אין טעם לפרוק את המזוודות, נכון?" שאל ביל כשיצא מההלם. טום נענע בראשו, "אנחנו נהייה כאן רק שבוע, אין טעם."
"אז יוצאים לבחון את הספינה?"- "יוצאים."
התאומים יצאו למסדרון ונעלו אחריהם. אחרי כן הם התקדמו במסדרון לעבר הדלת הקטנה שמובילה החוצה.
טום הלך במהירות ועצם את עיניו בחיוך מאושר. "טום תפתח את ה-" החל ביל לומר, אך זה כבר היה מאוחר מידי. טום מצא את עצמו שוכב על גבו, משפשף את אפו ובוהה בחיוך המשועשע של אחיו.
בלי לומר מילה הוא קם, עטה מבט זועף על פניו ויצא החוצה. ביל גיחך ויצא אחריו.
"אוקי.. יש בריכה.. ויש בר" טום מנה את האפשרויות. "לאיפה אתה רוצה ללכת?"
"בר" ענה ביל ללא היסוס. "ידעתי" צחק טום, "קדימה לבר."
"אז.... " ניסה ביל לפתח שיחה עניינית לאחר שהוא וטום קיבלו את הקוקטיילים שהזמינו,
"אז.. " טום חזר אחריו באותו הטון. "אני לגמרי שמח שיש לנו עכשיו את השבוע הזה לנוח. אני מתחיל לחשוש שהציסטה תחזור.. " ביל גיחך. "סיגריה? " הציע ושלף חפיסת סיגריות מכיס מכנסיו. טום הוציא אחת, ואמר,"אם לא תפסיק לעשן, הציסטה הארורה באמת תחזור" נאנח והדליק לעצמו, ולביל שהתעקש, את הסיגריה. ביל השתעל מעט, ונראה שהעדיף להתעלם מההערה האחרונה. "אני ממש מתרגש מההשקה... עוד חודש, רק חודש, זה נקלט איפשהו מתחת לכל הג'ונגל שעל הראש שלך?! " ביל צחק ודפק מספר פעמים על ראשו של טום, שהאדים ופלט את כל המשקה שהיה בפיו.
"כ-כן.. " הוא החניק שיעול, "מאוד... מאוד מתרגש.. " גיחך כשראה את ההבעה החולמנית על פניו של אחיו.
"אתה יודע," לפתע ביל הרים את קולו וגרם לטום לקפוץ במקום ולתקוע בו מבט רצחני, "אני מאוד.. סוף סוף אלבום חדש! והמסע הופעות! ו.. "
"המעריצות?" טום חייך ושיחק בסיידליפ שלו. "לא טום" ביל נאנח, "לא בצורה הזאת."
החיוך נעלם מפניו של טום בין-רגע. "אתה כזה מדכא מסיבות... " אמר בקול גבוה ודק, שהשתמש בו רק בפעמים שביל באמת הכריח אותו לעשות זאת.
"אני מתכוון במובן של.... לראות את המעריצים משתגעים מהמוזיקה שלנו," ביל חייך לעצמו במבט חולמני.
טום הסתכל עליו בבלבול. "אתה מעדיף לראות אותם משתגעים מהמוזיקה שלנו מאשר?.." הוא חייך חיוך זדוני והעביר את לשונו על העגיל שעל שפתו. "כן!" ביל כמעט צווח, "מה אתה לא?!"
"אחי, תרגע, זה היה בצחוק. ברור שגם אני" טום צחק בקול. ביל המשיך לדבר, אך טום איבד עניין משניה לשניה. לפתע עינו קלטה נערה עם חזה גדול במיוחד ובקיני שישבה על כיסא נוח ושתתה קוקטייל כלשהו.
"שלום לך... " הוא נעמד מולה, מסתיר את השמש מפניה. "שלום, שלום... " היא חייכה ונעה מעט בכיסא עליו ישבה.
"...אף פעם לא חשבתי שאוהב מיקרופון בצורה הזו. אני מתחיל לגלות פרטים חדשים על עצמי.... " ביל אחז בסנטרו והרהר מעט ; על חייו, על הקריירה, על המיקרופון.
"כולם לרצפה! " צעק אחד האנשים, שנראה היה שממש הרגע יצא מן המים, ויחד איתו שלפו עוד עשרים אנשים את חרבותיהם. "אנחנו משתלטים על הספינה, כולם על הקרקע!"
"ט-ט.. ט-טום? טומי? " ביל בהה בעניין ובפחד בחבורת האנשים המפחידים והרטובים במיוחד, ומישש עם ידיו סביבו כדי למצוא את אחיו. "אני כאן" טום תפס בידו ואמר, מתלהב כמו ילד קטן.
"ט-ט..טומי.. השתלטו.. ע-על.. ה-הספינה.. ש-ש..ודדים.." ביל לחץ בחוזקה על ידו של טום, שפלט צעקת כאב ומילט אותה מידו של ביל. "אני יודע! שודדים!" הוא אמר, בוהה בהתלהבות בשודדים מכוונים אקדחים לכולם.
"איזה מגניב זה, אה?" – "מגניב? מגניב?" גמגם ביל.
"כולם על הקרקע, או שאני יורה!" צעק מי שנראה כקפטן של כולם. ביל פלט צווחה ומיד שם את ידיו על פיו, ובינתיים טום קם על רגליו ודילג לכיוון אחד השודדים שעמד בפינה. "מה שלומך?" הוא שאל, מביט בו במבט של ילד בן 5. השודד התבונן בו במבט מוזר ואמר, "איי." – "מה איי? אתה? מה הקשר בין 'מה שלומך' ל 'אני'?" טום מלמל בבילבול, אך מיד חזר להתלהב ושאל, "איך זה להיות שודד ים?" – "איי" אמר השודד בשנית. "מה איי?!" צווח טום, "מה ה-"
"מה אתה עושה שם?" נשמעה צעקה מאחוריו. טום הסתובב וראה, מצד אחד את השודד מכוון אליו את האקדח שלו, ומצד שני את ביל מסתכל עליו במבט מפוחד. "אתה הקפטן!" טום צעק בהתרגשות, "נכון? נכון? נכון? נכון? נכ-"
-"כן, זה נכון, אני הקפטן! רק תשתוק כבר!" שאג, אך גם זה לא הבהיל את טום שנעמד מיד ושם את ידו על מצחו, אומר "איי!"
כל חבורת השודדים החלה לצחוק בלגלוג. ביל תפס בידו של טום וגמגם בקול מפוחד, "טום, תיהייה בשקט ובוא הנה!" הוא כמעט בכה מרוב פחד. "לא רוצה!" טום התנגד והחל לצחוק יחד עם השודדים, שהשתתקו מיד ואמרו ביחד, "סתום" בקול קר. טום הפסיק , ובמקום זה אמר "אני יכול להצטרף אליכם?" והביט על הקפטן בעיני עגל. הקפטן התקדם אל טום ורגל העץ שלו חרקה והוציאה מביל עוד כמה צרחות נשיות, "ילדון... " הוא צחק, ספק שאג, "אתה בטוח? " צוות השודדים סחוטי המים הביטו בו בשקיקה, "בטח, בטח. ללא ספק. " טום חייך מאוזן לאוזן והנהן נמרצות בראשו כמו ילד בן שש.
"טוב, אם כך, ברוכה הבאה לצוות! " הקפטן שאג באושר והניח בין ידיו של טום אקדח טעון.
"ואו..... אקדח אמיתי! " טום בחן את האקדח החדש שלו מכל כיוון, "אתה בטוח שזה עובד? " הוא עיקם את אפו כשראה חותמת של חברת צעצועים.
טום שיחק וכיוון את האקדח אל האופק, ובלי לשים לב הוריד את הנצרה. "בום!" הוא צעק וצחק בכל פעם שכמעט לחץ על ההדק, עד שפעם אחת נשמע קול יריה ואחד מהצוות השתטח על הרצפה.
"לא נורא," הקפטן עיקם את אפו ופיו התעקל לחיוך, עד שפצח בשאגות צחוק שוב, "רציתי לעשות את זה מזמן, חסכת לי כדור." הוא גיחך. טום דילג מאוּשר סביב הסיפון, מנופף באקדח הפלדה. "פססט, טום! אח'שלו! ראסטה-מאן! "ביל ניסה לתפוס את תשומת ליבו של אחיו מאחורי דלפק המשקאות, "ה ל ו ?!?! " הוא צרח, כל עיניי הסובבים הופנו אליו וטום מיהר לזחול לכיוונו.
"מה זה כל זה? מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה?! " הוא שאג כשבקולו ניכר שהוא חושש לחייו, חושש מפני אחיו התאום שעלול בכל רגע לירות בו בלי לשים לב.
"מצטרף אליהם!" צחקק טום, "מי גאון? מי? מי? מ-"
-"בטח שלא אתה!" צווח ביל בפחד והתכווץ במקומו כשכל המבטים ננעצו בו.
"אוקי, לקשור את כולם לעמוד!" שאג הקפטן. שאר השודדים מיד צייתו לו ותפסו בידי האנשים שעד עכשיו צפו בהלם על הסיטואציה ההזויה, וקיבצו את כולם סביב העמוד. כמה שודדים הגיעו עם חבל ארוך ורחב בידיהם והחלו במלאכה.
"הי, היי!" טום שאג על אחד מחברי הצוות שכבל את ביל בידיו והחל גורר אותו אל אותו עמוד שאליו נקשרו שאר האורחים.
"קרה משהו, טירון? " הקפטן הביט בו בשאלה וציפה לתשובה מספקת. "כן, אל תקשרו אותו! הוא אח שלי!" טום אזר אומץ וענה, כמעט בצעקה.
"תביאו את הילד לכאן, נביט בו מקרוב. " הקפטן שאג לשני השודדים שאחזו בזרועותיו של ביל.
"המממ... " הוא הרהר, "לוריאל, אני משער.. "
"הא?" - "מה?!" צעקו האחים בבהלה.
"הו, מצטער... אני פשוט משתמש באותו עיפרון. לעיניים, אתם יודעים. זה מדגיש את הצבע ומכסה שקיות... " הקפטן חייך, ביל הנהן אליו בהבנה.
"זה מספיק! עכשיו לעניין," המשיך הקפטן בענייניות, "הברירות שלך הן זו-" הקפטן הראה בידו אקדח נוסף, "או זו. " אמר וקפץ במקום.
"אני בוחר בזאת." ביל חזר אחרי הקפטן וקפץ במקום. "לא, לא! " שאג אחד מהפיראטים שהתאספו סביב, "לקפוץ! " הוא שאג שוב וביל החל להבין את המשמעות.
"למה נראה לכם שאני אתאבד?" הוא צווח ופער את עיניו לרווחה, "לא, ביל! לקפוץ משם! " טום הצביע מאחוריו. ביל הסתובב ופלט צווחת פחד כשראה את הקרש הארוך, כמו בסרטים. "מה לקפוץ משם?!" הוא כמעט השתין במכנסיים מרוב פחד.
"או שתצטרף אלינו!" אמר טום בקול גאה.
ביל בהה בקרש הקפיצה, ואז בטום, ואז בקפטן.. ושוב בטום, ושוב בקרש הקפיצה, ולפתע צעק "אתה נורמאלי?!" בכל כוחו עד שהרגיש שמיתרי הקול שלו נשחקו לגמרי.
"כן, ביל, אני נורמאלי לחלוטין. לקחתי כדור הבוקר, תפסיק לרדת עליי ככה... " טום הביט באחיו במבט נעלב והסיט את מבטו ממנו.
"איך אני אדע איזה קפיצה לעשות?! " ביל שאג ביאוש, "יש ראש, ויש פצצה, שאני פחות מעדיף כי התחת שלי יכאב והאף ייסתם לי, אבל.. –"
-"ביל," טום קטע אותו, "אתה מעדיף את זה-" הוא הצביע על השודדים,"- או את זה?" הפעם הוא הצביע על הקרש קפיצה.
אגלי זיעה החלו לבצבץ על מצחו כעבור כמה שניות. הוא ניסה לומר משהו, אך לא הצליח, ובמקום זה פרצוף מפוחד למוות הופיע על פניו והוא פלט צווחה קטנה.
"אה.. אה.." הוא גמגם, מרגיש איך הוא משתגע מלחץ. לפתע הוא שם לב לטום ולקפטן שחיכו חיוכים משועשעים, וככה גם כל שאר השודדים. לפתע כולם פרצו בצחוק מתגלגל, וביל מצמץ בעיניו, לא מבין מה קורה. "מה הולך כאן?" הוא מלמל בבלבול.
"ביל, אף אחד לא יכריח אותך לקפוץ!" טום מלמל ומיד פרץ שוב בצחוק, "אלה לא שודדי ים אמיתיים!"
"הא?!"
"כל אלה אנשים מההפקה!" טום התגלגל מצחוק, ובינתיים כל השודדים הורידו מסכות מהפנים. ביל החל לזהות את האנשים מצוות ההפהקה של טוקיו הוטל. "אתה..אתה לא באמת עשית.." הוא סינן.
"אני כן!" טום נקרע מצחוק.
ביל איגרף את ידיו וחיכך אותן זו בזו.
"תומאס טרומפר קאוליץ, אתה כל כך מת!"
~*~
אני מאוד מקווה שאהבתן. :)
לדעתי יצא טוב... 
בכל אופן, אתן מוזמנות [אתם מוזמנים?] לקרוא גם את החלק האחרון של "ערב יום שישי" , ואת השאר גם אם לא קראתם.. ^^
יום אהבה מאוהב שיהיה לכם.... 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
