שלום בנות ^.^
כמו שתומי אמרה בפוסט הקודם,
ענבר כאן, מעלה לכם את פרק 44 D:
תומי נוסעת לארצות הברית.
אוף, גמאני רוצה 
חחח, סתם, שתהנה (:
פרק 44 :
הסתובבתי וסגרתי אחריי את הדלת בשקט. "מי זה? מה זה החדר הזה? " לחשתי בקול רועד ומהסס. נצמדתי לקיר המפריד בין המיטה לארון. נשימותיי נעשו כבדות וקולניות יותר ויותר.
"לא את היא זו שאמורה לשאול את השאלות פה, לא כך, לי? "
נרתעתי לאחור. מאיפה 'זה' יודע את השם שלי?
הסקרנות תקפה אותי לפתע וקפצתי בתנועה חדה מאחורי הקיר. מולי, על המיטה, נתגלתה נערה, בת גילי. פניה שפופות וידיה שמוטות לצדדים. גופה הדק שנראה כל-כך שברירי באור העמום היה עטוף בחלוק משי שחור, שהיה כל כך גדול עליה עד כי נדמה היה שזו שמלת ערב.
"איך את יודעת שקוראים לי לי? א-אנחנו מכירות? " בהיתי בה במבט מבולבל. היא הרימה אליי את ראשה ופקחה את עיניה הכחולות לרווחה.
"אבא שלי סיפר לי שאת אמורה להגיע. היום אחר הצהריים, כשהוא הביא לי את כוס התה שלי, הוא סיפר לי עלייך. הוא אמר שאת ילדה מאוד סקרנית. " היא חייכה בחביבות.
"אנה, נעים להכיר. " היא הושיטה לי את ידה, מבלי להתרומם. עדיין שוכבת על המיטה. לחצתי את ידה הדקה בעדינות, כמו מפחדת שמא אשבור לה אצבע.
"בבקשה, שבי.. " היא ביקשה ממני והורתה על הכורסא הישנה שניצבה ממש לידי. התיישבתי.
"אז מה הסיפור של החדר הזה? " התעניינתי,
"טוב, אבא שלי בנה את החדר הזה. לפני חמש-עשרה שנים. " היא נשמה עמוק וכיווצה את גבותיה, כאילו מתאמצת להיזכר.
"אחרי שאמא שלי מתה, כשהייתי בת שנתיים, אובחנה אצלי מחלה בעצמות. אוסטיאופורוזיס, הם קראו לזה. המחלה שאמא שלי העבירה לי במתנה, ובגללה היא מתה. " היא חייכה בצביעות ובהתה בקיר. ניסיתי ללכוד את מבטה, אך לשווא. היא לא הזיזה את ראשה ולו בסנטימטר אחד.
"גילו אצלי את המחלה בשלב מתקדם, אחרי ששברתי את אותה העצם בפעם השלישית. " אנה גיחכה. "בגיל שנתיים הספקת לשב- "
"כן. לצערי, כן. " היא קטעה אותי בחיוך, "בגלל אותה מחלה. את יכולה לקרוא לה גם 'דלדול עצמות' אם קשה לך להגות את השם. הם אמרו לאבא שאנ- "
"רגע, לואי? לואי הוא אבא שלך? " הפעם היה זה תורי לקטוע אותה.
"כן. " היא ענתה והביטה בי במן מבט נוקב שכזה, כאילו התשובה מובנת מאליה. "הרופאים אמרו שהדרך היחידה לרפא את המחלה בשלב מתקדם כזה, היא לעבור סדרת זריקות והחדרת חומרים לגוף. אבא שלי סירב בתוקף.
"הוא לקח אותי הביתה, הכניס אותי לחדר ואמר לי פשוט לשכב. עד שזה יעבור. הוא היה מאוד זהיר לגבי כל הנוגע אליי ; לא הלכתי לבית הספר, לא הורשיתי לבלות עם חברים, לא יצאתי מהבית כבר כמעט ארבע-עשרה שנים. הייתי נעולה בחדר הזה, כמעט כל היום. אבא, או לואי, נכנס לחדר חמש פעמים ביום ; שלוש בשביל אוכל, אחת בשביל המקלחת והשירותים, ואחת בשביל להגיד לי לילה טוב. זה סדר היום שלי בעצם. " היא סכמה, וסוף-סוף התיישבה על אחוריה, כשראשה מושען על הדופן הקדמית של המיטה.
"ואו. " פלטתי בתדהמה, "חתיכת סיפור.. זה.. זה לא מסוכן שאת יושבת ככה? " שאלתי ובהיתי בה שעה שהיא נאבקת להניח את רגליה על הרצפה הקרה.
"לא, לא ממש. אני חושבת שכל הזמן הזה שהייתי במיטה בהחלט עזר לעצמות, והאוכל, והסידן.. " היא יישרה את שתי ידיה והתבוננה בהן מכל עבר.
"כן, אני חושבת שלא כל כך מסוכן לי לצאת החוצה עכשיו. אבל אבא מתעקש, וכשאבא מתעקש אין דבר בעולם שיסיט את מחשבותיו ממנו. " אנה הרצינה.
שיערה הבלונדיני נאסף לפקעת עגולה וגדולה במרכז ראשה, קובץ קטן ממנו התעופף לו מעל עיניה התכולות. חייכתי.
"אז מה כבר סיפרו לך עליי? " שאלתי, מסוקרנת והישרתי מבט לעיניה. שפתיה התעקלו למה שהתיימר להיות חיוך והיא אמרה, "לא הרבה, סך הכל. אבא מאוד התרשם מהיופי שלך, בפעם הראשונה. הוא התקשר למטפלת שהייתה אתי, בזמן שהיה עם ורה בלונדון. אמר שאת ילדה מאוד מנומסת וחייכנית. " היא ענתה בגאווה וחייכה חיוך רחב, אמיתי.
"יש לי הרגשה שאלמד ממך הרבה, לי וויליאמס. אנחנו נהיה חברות טובות, תאמיני לי. "
"כן, אני מקווה.. כבר לא אצליח להשיג הרבה חברים במקום הזה, " אמרתי ונעצתי מבטי בנעלי הבית הוורודות שליד המיטה, "ואני בהחלט זקוקה למורה לגרמנית, ככה ש.. " לא סיימתי את המשפט בתקווה שאנה כבר תבין את ההמשך. הרמתי את ראשי חזרה אליה וחייכתי גם אני.
"אני חושבת שכדאי שתלכי לישון עכשיו. מחר את אמורה להירשם לבית הספר.. " היא אמרה והעבירה את מבטה ממני אל הדלת וחזרה. הבנתי את הרמז.
"כן, לילה טוב.. שמחתי להכיר. " התרוממתי מהכורסא בחיוך ופניתי אל הדלת, "אה, לי ! " היא צעקה אליי בקולה הצייצני, "אסור שמישהו ידע שהיית כאן. בטח שלא לואי. " היא אמרה בנימה נוקבת. הנהנתי אליה נמרצות ויצאתי מהחדר.
סגרתי את הדלת מאחוריי בדממה, חציתי את המסדרון האפל על קצות אצבעותיי, נכנסתי לחדרי ונשכבתי על המיטה.
"איזה קור.. " לחשתי בעוד עיניי נעצמות מתחת לסמיכת הפּוך העבה.
וואוו, איזה פרק
הוא בהחלט מסביר המון דברים.
תומי, מאיפה הרעיון הזה?!
זה אשכרה הדבר האחרון שצפיתי מהחדר הזה
מסתבר שאת התשובה אני אדע רק כשהיא תחזור
פרק מדהים, לפי דעתי ^^
אז יאללה, לפחות הפעם תפציצו בתגובות,
תתנו לתומי שלנו הרגשה טובה כשהיא תראה אותן.
היא מוסרת ד"ש, ושהיא מצטערת שהיא לא תוכל להעלות פרקים כשהיא תהייה בחו"ל.
אז...ביי לזמן הקרוב.. ):
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
