טוב, קודם כל - אני מצטערת.
מצטערת שאני מבטיחה הבטחות שקשה לי לקיים.
אני לא יכולתי להעלות את הפרק אתמול מסיבות מסויימות שאני לא חושבת שנחוץ שאכתוב כאן.
דבר שני, אני רוצה להגיד תודה.
תודה ענקית לליר שהחזירה אותי למסילה שסטיתי ממנה.
לפני כמה ימים, כשדיברתי עם כמה חברות שלי על כמה שנמאס לי לחכות לתגובות היא אמרה לי, ובצדק, שאני צריכה לכתוב את הסיפור רק בשבילי.
אז נכון, אולי זה לא רק בשבילי, זה סיפור שאני כותבת בשביל שאתם תהנו ממנו, אבל היום בבוקר הבטחתי לעצמי שאפסיק לשבת ולחכות כמו מפגרת לתגובות של קוראים שגם ככה לא מתעמקים בסיפור.
מהיום הסיפור הזה נכתב בשבילי, כי אני אוהבת לכתוב, וזה הדבר היחיד שמרגיע אותי |זה ומוזיקה|, ובשביל אלה שבאמת מוכנים לקרוא ולהעריך את מה שאני משקיעה בבלוג הזה.
אז, אחרי חפירה ממושכת שאני חושבת שהייתה אמורה להגיע בשלב מסויים, הפרק D: ;
פרק 23 :
הגענו לכניסה ללובי ופנינו למעליות כששמענו קול צועק מאחורינו –"טימי ! בקס !! "
הסתובבנו במהירות וראינו את טום, גוסטב וגיאורג מנופפים לנו בידיהם ומחייכים באושר.
"מה אתם עושים פה? " טום נעמד מולי ושאל תוך כדי התנשפויות קצרות.
השפלתי את ראשי למשמע דבריו של טום. לא ציפיתי שישכח כל כך מהר.
"אה... כן. מצטער לי. " הוא חייך אליי וליטף את זרועי.
"טוב, אנחנו צריכים ל..הזמין חדר. ביי. " אמרתי ביהירות ומשכתי את בק וטימי אחריי למעליות, לקחת את הבגדים מחדרו של ביל.
-
"רק רגע!! " צעק ביל ברחבי חדרו בעודו מתקדם כדי לפתוח את הדלת.
"גיאורג, אמרתי לך עשרים דקות! מה לא מו... " הוא עקף את המזנון עליו ניצבה הטלוויזיה הגדולה, לוקח את המפתח בדרך ופותח את הדלת.
"אה.... היי חבר'ה. חשבתי שאתם גיאורג.. הוא היה אמור ל... לא חשוב. בואו תיכנסו. " ביל הסמיק כשראה את טימי, לי ובקס עומדים בפתח חדרו. הוא זז מעט אחורה וסימן להם עם ידו להיכנס.
"ביל, באתי רק לקחת את הבגדים שלי. " לי הסבירה ונכנסה לחדר האמבטיה לאסוף את דבריה שנשארו זרוקים שם עוד מהבוקר.
"אה.... טוב. " ביל משך בכתפיו והתיישב על הספה, מחכה לגיאורג, "רגע, את לא יכולה לחזור לבית של סבתא שלך!! אבא שלך עוד שם!! " עיניו נפערו כשהבין שהיא עוזבת.
"אני לא, אל תדאג. אנחנו נחפש חדר במלון, ואם לא אז.. טוב, אנחנו כבר נמצא פיתרון. " לי יצאה מחדר האמבטיה בחיוך. 'כמה חמוד מצידו לדאוג לי ככה...' חשבה לעצמה וחיוך מטופש יותר מקודמו נפרש על פניה.
"אה, אם ככה אז בסדר. " ביל נאנח בהקלה, "יודעים מה? אולי תישארו בחדר שלי.. אני אעבור לחדר של טום או משהו. חבל שתוציאו על זה כסף. ולי, את זוכרת שא.. "
"-אין חדרים פנויים. כן, אני זוכרת. הבכתי את עצמי כמו מטומטמת בבוקר בגלל שלא היו חדרים. " לי קטעה את ביל באמצע המשפט. היא חייכה במבוכה והביטה אל מחוץ לחלון.
"לא הבכת את עצמך... בכלל לא.. " ביל חייך אליה חזרה ונעמד גם הוא ליד החלון.
"אני עוד חייה, נכון? " בקס לחשה באוזנו של טימי.
"כן, אני חושב. "
"אז למה אני לא מרגישה ככה? " הרימה את קולה מעט כך שביל ולי יוכלו לשמוע אותה.
"אהמ.... טוב, בואו נלך. בסוף עוד נצטרך להעביר את הלילה בפח האשפה שליד החנות הכי עזובה באזור, חבל.. " לי התעשתה וניערה את ראשה מעט, מחפשת שקית שתוכל להכניס אליה את בגדיה המלוכלכים.
"אה! כן, שקית. יש לי מיותרות בדיוק בשביל סיטואציה מהסוג הזה.. " ביל חייך והגיש לה שקית ניילון כתומה שהוציא ממזוודתו.
"אתם בטוחים שאתם לא רוצים להישאר פה הלילה? " הוא שאל ופנה הפעם לטימי ובקס.
"אנחנו רוצים! " אמרו שניהם פה אחד.
לי נעצה בהם את מבטה הכועס, שמיד השתנה למאוכזב, וכועס שוב.
"נו, מילא. אתה בטוח שזה בסדר מצידך? " היא שאלה את ביל.
"בטח! אני רק אודיע לטום. אממ... טוב, תרגישו בבית! " הוא מתח את זרועותיו ויצא מהחדר, "הו, גיאורג! תודה לאל! תן לי את זה, עכשיו לך תסיים להתארגן! " צעקותיו של ביל נשמעו מהמסדרון, "הפן שלי... " הוא נכנס חזרה לחדר בזריזות, מסמיק כל הדרך למקלחת.
השלושה הביטו בו במבטים מבוהלים והמשיכו בעיסוקיהם מיד אחרי שסגר את הדלת.
"אתם כאלה חסרי טאקט... " לי צחקה ועזרה להם לסחוב את התיקים לצידי החדר.
-
"לא !! " טום צעק והניד בראשו בחזקה.
"נו, טום, אל תהיה תינוק! לא יכולתי לתת להם לחפש עכשיו חדר בכל מרסל... " ביל הביט בו במבט מתחנן.
"לא נכון. אתה פשוט לא רוצה לעזוב את לי. אתה מאוהב, אחי... " טום חייך חיוך ניצחון וטפח על כתפו של אחיו.
"אני לא..... אני מאוהב. " ביל נענע את ראשו מצד לצד באכזבה. הוא שנא את המקרים בהם הרגיש כמו ספר פתוח ליד אחיו. הוא ידע שאינו יכול להתנגד לכך, הרי הוא אחיו התאום, אבל לפעמים הרגיש שהוא נזקק למעט פרטיות.
"אתה יודע כמה קיוויתי שאני לא אכנס לזה?! " ביל התיישב על מיטתו הגדולה של טום באנחת שחרור כבדה.
"ביל, אחי הקטן, אתה כזה. " טום הנהן בראשו האיטיות והתיישב לידו.
"אני כזה מה? " ביל שאל בתימהון.
"אתה כזה... נו, שמתאהב בקלות. זה חלק מהאישיות שלך. " טום הביט בעיניו, הוא ניסה להבין מה הוא עצמו מרגיש כרגע.
"רגע, רגע!! מה איתך? אני ראיתי איך אתה מגיב ליד רבקה, אתה לא תצליח לעבוד עליי... ועכשיו כשהיא פה... " ביל חייך אליו בממזריות,
"חח.... לא, זה לא ככה, " טום צחקק ונעץ מבטו ברגליו, "אני מרגיש איתה כאילו אני יכול לספר לה הכל. היא כמוך, אבל בת. בעצם בלי האבל... " טום צחק ומיהר לקום ממקומו, מתחמק מידו המורמת של ביל.
כמה נחמד! ^^
לא יודעת למה, אבל אני אישית נורא אהבתי את הפרק הזה... :P
יצא ארוך יותר מהפרקים הקודמים, ואני מקווה שהבא יצא אפילו יותר ארוך :)
הממ... אם למישהו יש הצעות לשיר, שיגיד.
אני רצינית, תגידו לי!! חח, סתם. רק אם יש ;]
עד הפרק הבא,
333>
דאמאיט!! פעם שלישית שאני מנסה לערוך וזה לא נותן לי!! 
טוב, אז לפני שאני ממש שוכחת,
מזל טוב גיאורג !
HAPPY BIRTHDAY GEORG
כמה תמונות לכבוד הילד שלנו, שכבר לא כל כך ילד... ><
[הוקטן לצורכי נוחיות. לחצו כדי לקבל את התמונה המלאה]
חחח.. XD 
איזו תמונה יפה.. *-* 
מדהים. גאד, איזה סקס! *-*
תקעתי גם כמה כפתורים ועוד איזה שומר מסך בדרך, אבל למי איכפת?! XDD
מזל טוב! D:
ושלא נשכח את ביל, שעבר [אמור היה] היום ניתוח.
החלמה מהירה! 3>
טוב, עכשיו באמת התעייפתי.. XD
צ'ימו! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
