1/2008
פרק 7+6!! חובה להגיב D:
אחרי עיכוב של יותר משבועיים..
[שאני ממש ממש מצטערת עליו..]
פרק 6 +7 כפיצוי!
מקווה שתאהבו..
ו.. אשמח לתגובות! D:
333>
לי חבקה אותו חזק, והרגישה איך לאט לאט הוא כורך את ידיו סביב גופה.
זה היה רגע מוזר בשביל שניהם, אבל הם לא רצו שהוא ייגמר. ביל הרגיש משהו ללי. משהו שלא חווה מעולם.
הם התנתקו מהחיבוק הממושך, מחויכים. ביל רכן לעברה לאט, עוצם את עיניו.
הוא נישק אותה נשיקה חמימה על שפתיה הבשרניות.
לי הייתה מופתעת מאוד, אבל שיתפה פעולה.
פרק 6 :
"א..ני מצטער. ממש מצטער. " ביל השפיל את מבטו ויצא במהירות. לי הייתה המומה. 'איך אפשר לנשק בחורה ומייד לברוח?! אוף, בנים !!'
היא יצאה מייד אחריו והתיישבה ליד טימי, ג'ים וגיאורג, היחידים שנשארו לבד.
"הו..." היא נאנחה, אבל אף אחד מהם לא שמע.
"הוו...." היא הרימה מעט את קולה.
"הווו !!" "-נו מה נהיה? " טימי שאל אותה, מיואש. "כלום.. " לי אמרה והרימה את מבטה למעלה כלא יודעת, אבל טימי רק נעץ בה את עיניו.
היא הבינה שעניין היא לא תצליח לעורר אצלו, אבל בכל זאת היא חייבת לספר לו הכל, מהסיבה היחידה שאין לה כל ברירה אחרת.
"אז ככה...בזמן שאתם..." היא העבירה את מבטה לכיוונו של גיאורג שכמעט ונרדם, "..ישבתם פה כמו שלוש פדלאות, אני נורא נהניתי בזמן שרקדתי עם ביל.. " טימי הבחין בעיניה הנוצצות של לי. הוא ידע שזה בגלל ביל, ומשהו בזה הציק לו.
"הוא החמיא לי על העיניים, ורקדנו ממש צמוד..! " לי הוסיפה, בהתלהבות של ילדה בת שלוש.
"לי !!" טימי צעק וכיווץ את עיניו.
"מה?.. " היא הסתכלה עליו מופתעת.
"תעשי טובה, תחסכי בפרטים.. " הוא סימן לה עם הידיים להרגיע קצת.
"טוב, בקיצור.. זה הרי ביל קאוליץ, ורציתי לומר לו שלא יצפה ליותר מדי ממני.. " היא עצרה לרגע כדי להסדיר את נשימותיה ונאנחה בכבדות, "אבל לפני שהספקתי לפתוח את הפה הוא מייד אמר 'אני יודע בדיוק על מה את חושבת וגם אני לא יכול לתת לזה להתפתח.. אני באמת מחבב אותך.. וכל הבולשיט בסגנון !" לחייה היו אדומות מכעס.
"סיימת? " טימי שאל בחוסר מאס.
"לא. אמרתי לו שאין צורך שיחמיא לעצמו ושידעתי שמשהו כזה עוד יצוץ אם הטיפוסים שאני מסתובבת איתם הם טום וביל קאוליץ.. ופשוט הלכתי לשירותים. ביל הגיע אחריי ואמר שהוא לא התכוון למה שאמר שצורה כזאת.. והעניינים התגלגלו ו.. התנשקנו.."
"א..ת רצינית? " טימי לא הכיר את לי ככה. הוא הרגיש מן צביטה בליבו. הוא ידע שאם זה תלוי בקאוליצים, מישהו יפגע.
"לא, מה פתאום!! סתם צחקתי.. " היא חייכה אליו חיוך מזויף.
"בטח שאני רצינית !" היא נאנחה.
"הוא אמר שהוא מצטער וברח.. "
דמעות לא עמדו בעיניה. היא גם לא רצתה לבכות.
"את ממש מסכנה !" טימי אמר בציניות. הוא הרגיש איך עיניה של לי ננעצות בגופו כפגיונות.
"אתה לא רציני, נכון?! " היא פערה את עיניה לרווחה.
"בטח שלא! עזבי את זה... היה ונגמר. " טימי ליטף את גבה וחזר למחשבותיו.
"אני הולכת לדבר איתו !" לי קמה בהחלטיות והתקדמה לכיוון הדלת.
"מ.. מה?! למה?? " טימי מייד התעורר וקם אחריה, אבל היא כבר יצאה.
____
'הוא כ"כ מתוק !' בקס הביטה על טום במבט מוקסם, שוכחת לרגע את מה שקורה סביבה ועל מה השיחה ביניהם בכלל.
"את יודעת.. אנחנו חוזרים מחר לגרמניה.. " הוא אמר והשפיל מבטו לרצפה.
"כן.. הזכרת את זה כמה פעמים כבר.. " בקס צחקקה.
"בקיצור, רציתי לדעת אם בא לך להיפגש מחר בבוקר. על כוס קפה או משהו? " טום המשיך ושיחק עם הסיידליפ שלו, כרגיל.
"בוקר כבר לא יהיה.. אני לא קמה לפני 14:00 זה בטוח !" היא הסתכלה עליו, מאוכזבת מעצמה, אבל מייד המשיכה –"ממ.. מה דעתך על ארוחת צהריים? " החיוך עלה חזרה על פניה.
טום רק הנהן לחיוב וחזר לכוס הוויסקי השישית שלו.
אחרי ששאב את הכוס בלגימה אחת קבע – "אני אאסוף אותך ב14:30 "
"אוקי... " נדמה היה לה שטום התחרט על ההצעה, אבל זה לא ממש הזיז לה.
מחר היא יוצאת עם טום קאוליץ לארוחת צהריים וזה כל מה שהיה חשוב לה באותו הרגע.
"בוא נרקוד" היא הציעה ותפסה לטום ביד כדי למשוך אותו איתה לרחבה.
"ל.. לא נראה לי.. " טום חייך חיוך מאולץ והסיר אתה ידה של בקס ממנו.
"נו, אל תהיה עצלן! שתית מספיק! עכשיו רוקדים! " היא צחקה ומשכה את טום בידו בשנית, רק שהפעם הוא הרגיש שאין לא ברירה ולא התנגד.
"אבל... נו, שיהיה.. " טום התייאש, עקב אחריה והתחיל לרקוד.
"טום, אל תהיה כבד. פשוט.. תזרום. " בקס לחשה באוזנו ועשתה תנועה מוזרה עם ידיה.
הפעם טום חייך, חיוך אמיתי. חיוך רחב ומקסים שגרם גם לה לחייך.
ובכך הסתיים לו הפרק השישי... ^^
מוזמנים להגיב למטה.
פרק 7 :
יום ראשון 03:07 לפנות בוקר.
האוויר בחוץ היה קר.
על כל תזוזה נוספו ענני כפור אפרפרים.
הרחובות היו ריקים מאדם. מדי פעם חלפה מכונית שגררה אחריה רעש, שבאותו הרגע היה לא רגיל.
ביל ישב על ספסל חבול מעץ ליד הכניסה למלון.
אוזנו האחת מקשיבה למוסיקה, ואוזנו השנייה מקשיבה לשקט המרגיע ששרר בחוץ.
הוא ניסה להתנתק כמה שיותר מהעולם הרועש סביבו, גם אם זה רק לכמה שניות.
הוא היה עייף ומותש מהיום העמוס שעבר עליו וכל מה שרצה היה ללכת לישון.
"אממ.. ביל? " הוא שמע קול מאחוריו.
לפני שהספיק לזהות את הקול ההוא, נעמדה מולו לי.
הוא שלח אליה מבט קצר ומייד חזר לבהות בכביש.
"ביל תקש.. " – "לי, תראי, אני ממש לא התכוונתי שזה יקרה. אני לא יודע מה קרה לי! אני לא כזה בדרך-כלל... " הוא הסתכל ישר אל תוך עיניה.
"אני יודעת. זה בסדר. כמו שכבר אמרתי - אתה סתם שיכור.. " לי צחקה.
"בוא נשכח מכל העסק הזה ופשוט נתחיל מההתחלה. " הי חייכה אליו את חיוכה הרך.
"טוב, אז.. נעים מאוד, אני ביל קאוליץ. לא הסולן של טוקיו הוטל אלא ביל קאוליץ !" הוא הבהיר והושיט את ידו ללחיצה.
"הו.. הלכת רחוק! נו, מילא.. נעים מאוד, אני לי וויליאמס. " היא חייכה ושניהם לחצו ידיים.
"אז.. ספרי לי על עצמך קצת.. " ביל ביקש וקם מן הספסל.
"עליי? הממ.. היה לי 17 לפני שבוע !" היא חייכה חיוך דבילי, אך מייד הסירה אותו.
"מזל טוב !" ביל צעק, והיא קצת האדימה.
"חח.. תודה. בקס וטימי קנו את הכרטיסים להופעה כמתנה... " היא חייכה.
"אני מבין... " הוא אמר והנהן בראשו.
"בכל אופן, נולדתי בצרפת, אמא שלי מגרמניה.. " לי עצרה לרגע להרהר.. -"אהה!! ויש לי אח קטן ומעצבן !!" היא אמרה וקיבצה את אגרופיה בכעס.
"מה אתה עוד רוצה לדעת?.. " לי שאלה אותו, ובאותו הזמן גם הספיקה לסקור את עיניו.
'הן מקסימות' היא חשבה לעצמה והביטה בו במבט חולמני.
"בוא נראה, הממ.. מה את אוהבת לשמוע? " ביל תקע בה מבט מסוקרן.
"טוב, אתכם.. " היא הסמיקה, "לינקין פארק, סימפל פלאן, קרן אן, דה אדיטורס... או!! ואני חולה על הביטלס !" היא קפצה כילדה בת שלוש ומחאה לעצמה כפיים.
ביל רק צחקק.
"יש לך טעם טוב. " הוא חייך אליה.
"סליחה?! " לי נראתה מופתעת ממה שהרגע אמר.
"התכוונתי לטעם שלך במוסיקה... " "-אהה... " היא הסמיקה.
"אה... " ביל חזר אחריה בטון מלגלג.
"אז.. את מעריצה? " הוא שאל אותה, למרות שהתשובה הייתה לו ברורה.
"תלוי איך אתה מגדיר מעריצה... אבל, כן.. אני חושבת.. " היא ענתה לו.
'או.. על מי אני עובדת?! אם זה היה תלוי בי הייתי מכריזה על עצמי מעריצה מספר אחת שלהם !' היא חשבה לעצמה וגלגלה עיניה.
"וטימי..? " ביל התעניין.
"לא.. טימי, איך נאמר, לא חובב מוסיקה גדול.. " לי ענתה. היא הרגישה שהוא מאוכזב.
"אבל הוא נורא התרגש לפני ההופעה. הוא רצה מאוד לראות אתכם שוב !" היא חייכה אליו, מנסה לעודד אותו.
החיוך שלה היה מזערי מאוד, ממש כמו הפה שלה.
השפתיים העבות והקטנות האלו הצליחו להקסים כל אחד.
"את האמת.. לא חשבנו שנפגוש אותו. אבל שמחנו מאוד! הוא היה חבר טוב של שנינו. " ביל חייך חיוך רחב.
הוא נזכר בתקופה ההיא. אותה תקופה שהפרסום והטירוף של המעריצים לא רדף אותו ואת הלהקה יום ולילה.
אותה תקופה שיכל לשבת בשקט בבית קפה, או לצאת לבלות עם חברים מבלי שיתעדו כל תנועה ותזוזה שהוא עושה.
"כדור הארץ לביל !!" לי צעקה ונופפה בידיה מול עיניו, מה שהוציא אותו ממחשבותיו.
"מ.. מה?! " הוא נבהל.
"נעלמת לי. שאלתי באיזו שעה הטיסה שלכם מחר? אולי נעזור לסחוב את המזוודות שלך.. " היא גיחכה.
"א..ני חושב שבשלוש בצהריים. אני ממש לא בטוח. צריך לבדוק את זה.. " ביל נזכר שאינו יודע בכלל מתי הוא אמור לחזור לגרמניה.
"מזל שנזכרת! תקווה שתצליח להתעורר בבוקר !"
"הו.. אני לא הבעיה! תנסי את להעיר את גיאורג באחת בצהריים !" ביל צעק בכעס, שהפך לצחוק מתגלגל.
"מעניין איפה כל הצלמים והמעריצות..." הוא תהה, ובכך שבר את השתיקה ששררה ביניהם למשך זמן מה.
"אוהו.. תאמין לי, פפראצי זה לא הצד החזק של לונדון! " לי צחקה.
____
"זה היה נחמד מצדכם להזמין אותנו.. " בקס אמרה לטום בחיוך, בין שוט לשוט.
"אה.. זה.. זה הדבר הראשון שחשבתי עליו. הייתי חייב להוריד את הקרצייה הזאת מביל !" טום צחק כשנזכר איך טיפאני נמרחה על אחיו.
"מי זאת הטיפאני הזאת בכלל?" היא הסתקרנה.
"סתם אחת... ההורים שלה משלמים הרבה מאוד כסף בשביל להכניס אותה למאחורי הקלעים של כל הופעה, אז דיוויד.. נו, את יודעת.. הוא דיי קפץ על ההזדמנות להרוויח עוד קצת. " הוא ענה.
"אהא.." בקס עיוותה את פרצופה כלא מבינה.
"אחחח!!" לפתע היא הרגישה משהו מושך אותה בחולצתה לאחור.
"רבקה! אני עייף, כואב לי הראש ואני מת למקלחת! אנחנו הולכים עכשיו!" טימי צעק עליה.
"אוחח.. טימי, אל תהיה כזה! אתה נהנה! נכון?" בקס הסתכלה עליו במבט שואל, אחרי שעזב את חולצתה.
"כן, טימי, תישארו עוד קצת.. " גם טום הסתכל עליו במבט מתחנן.
לרגע המבטים המתחננים הצליחו לשכנע אותו, אך הוא מייד התעשת ואמר -"לא! השעה כבר שלוש וחצי בלילה. בקס, אי אפשר להישאר פה עוד. ההורים שלכן ידאגו!!" "-לא שהם לא דואגים כבר עכשיו.." הוא סינן לעצמו.
"אוווף איתך!! טוב, איפה לי?" בקס אספה את דבריה וקמה מהבר.
"היא.. בחוץ. עם ביל." טימי השפיל מבט.
טום ובקס החליפו מבטים ביניהם, חושבים על אותו הדבר, ויצאו החוצה.
טימי הודיע לג'ים ומארי שהם עוזבים והשתרך אחריהם.
"יאללה! לי! טימי שלנו מתחיל להתלונן. זה הזמן שלנו לחזור.. " בקס קטעה את שיחתם של לי וביל ומשכה אותה בידה אחריה.
"מה?.. למה? אוווף איתו!!" לי התעצבנה.
"שמעתי את זה!!" טימי צעק מאחורי גבה והרים את ידיו.
"יופי!" שתיהן צעקו בחזרה בכעס.
"טוב, הודעתם לג'ים ומארי לפחות?" לי נאנחה קלות וקמה מהספסל שישבה עליו.
"Done." טימי הודיע.
"אוקיי.. זזנו?" "-יאללה הביתה!!" לי ובקס צחקו.
"ביי בנות! היה כיף לדבר איתכן. " לי זרקה לביל וטום שמייד האדימו והחילו לריב על 'מי יותר נשי מביניהם'.
"טוב, חכו רגע!!" טום צעק אחרי שהריב הקצר שלו ושל ביל נרגע.
"מה??" השלושה צעקו לו בחזרה, הם היו כבר דיי רחוקים.
"מה 'מה?' ? חכו לנו! " התיאומים פתחו בריצה קלה לכיוון טימי, לי ובקס.
"ממש לא כדאי לכם לבוא איתנו... זה הרבה הליכה! ביל, אתה לא תתעורר!! " לי התעצבנה עליהם, למרות שאיפשהו בפנים ידעה שהיא רוצה שיבואו איתם.
רק בשביל להיפרד.
"אמרתי לך כבר, גיאורג הוא הבעיה פה. ואל תדאגי לנו.. קצת הליכה לא תזיק. "
"טוב, אתם רוצים להגיע הביתה היום, לא?" טום זירז את כולם.
הם הלכו להם, כל החמישה, ברחובות השוממים של לונדון, באמצע הלילה.
לאף אחד מהם כבר לא היה איכפת מהשעה, המקום וגם לא מהקור.
הם פשוט העבירו את הזמן בדיבורים, החליפו חוויות..
אשמח לתגובות בונות והערות.
אם יש מה לשפר רק תאמרו.
גם סתם תגובות אוהבות יתקבלו בשמחה רבה
אהה!! ו... תודה רבה על כל התגובות בפוסט הקודם!
עניתי לרובן, הן ממש מחממות את הלב.
33>
Tommi...
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
