אין לי הרבה זמן...
הודעות בסוף [אין הרבה.]
תיהנו! :)
חלק II :
הוא התקרב ונעמד לצידה, שעה שהיא ישבה מאחורי רוּבי, שיחקה בשערה ועזרה לה לטפל בבובות. הוא רכן מעליה, התכופף מעט והניח את ראשו על כתפה, "כבר אמרתי שאני אוהב אותך? " הוא לחש בעדינות ובשקט לאוזנה,
"לא מספיק. " היא חייכה אליו מעבר לכתפה. הוא נעמד במבט מעט מבולבל, והיא כתגובה שלחה לו נשיקה באוויר.
"עוגה! רוּבי, קדימה, את צריכה לכבות את הנרות! " אמה של רובי צהלה מהמטבח יחד עם עוגת שוקולד מקושטת סוכריות. רוּבּי הביטה בחוסר אונים על לוסי, שחייכה ואמרה, "אם לא תכבי את הנרות לא נאכל את העוגה. "
רובי קמה ורצה אל אביה, שהקפיץ אותה גבוה באוויר והושיב אותה על כיסא יום ההולדת הוורדרד שלה, "אל תשכחי לבקש משאלה, " הוא לחש.
שלוש, שתיים, אחת.. מצלמות מוכנות וכולם נוכחים. רובי נשפה על הנרות בכל כוחה וכיבתה את כולם, אחד אחרי השני, עם קצת עזרה מסבא וסבתא. "מזל טוב !! " כולם הריעו ומחאו כפיים, רובי חייכה חיוך תמים והביטה על משפחתה באושר.
"אהמ ! " ביל הרים כוס שמפנייה וכפית ומשך את כל תשומת הלב אליו. כולם הביטו בו בציפייה.
הוא הושיט את ידו אליה, היא אחזה בה ונצמדה אליו. "רציתי רק לנצל את ההזדמנות שכולם מרוכזים כאן... " הוא חייך אליה ופנה חזרה אל האורחים, "טוב, קודם כל.. מזל טוב לאחיינית האהובה עליי, " הוא מחץ את לחייה ונשק למצחה, "היחידה! " רובי צעקה.
"אז כפי שרובכם יודעים, או.. לא יודעים, היום אני ולוסי חוגגים חמש שנים ביחד, " עיניה נצצו והיא עקבה אחרי כל תזוזה של שפתיו, מסרטטת בראשה את תווי פניו המושלמים, "ו..רציתי לנצל את ההזדמנות בשביל.. הממ.. " הוא התחיל לחטט בכיסיי מכנסיו,ולבסוף הוציא קופסה קטנה, אך לא קנה מספיק בשביל טבעת. כל הנוכחים פלטו בבת אחת קריאת תדהמה, וסימון, אמו של ביל, פלטה אף צווחה קצרה.
לוסי עזבה לאט את ידו של ביל, חיוכה התחלף לו בהבעה אטומה, מעט מאוכזבת ואולי אף מדוכאת. "לוס, " הוא אחז את הקופסה בשתי ידיו והרים את חלקה העליון, חושף צמיד כסוף יפהפה ומשובץ אבני חן בהירות, "לוסי, האם תחלקי איתי את החיים, עד יומי האחרון? " הוא כרע ברך מולה, אחז בידה והושיט את הצמיד.
"א... רק רגע. " היא ברחה מאחיזתו ורצה החוצה אל החשכה, נעלמת חשופה בין טיפות גדולות של גשם. "לך אליה, ביל.. " אחיו קרא לו מקצה החדר וזרק אליו את מעיל העור השחור.
הוא יצא, מבולבל מעורער אל הגשם השוטף ורץ אליה, הניח על כתפיה את מעילו הארוך וחיבק אותה בחמימות. "את בסדר שם? " הוא לחש והביט בעיניה. היא הנהנה בקצרה וטמנה את ראשה בחולצתו.
"אני מצטערת.. נלחצתי.. " היא הסבירה ומחתה את דמעותיה,
"זה בסדר, " הוא השיב, "אם זה עוזר - גם אני הייתי לחוץ. " הוא גיחך.
"היית חייב לעשות את זה מול כל המשפחה שלך? " היא הדפה אותו מעט אחורה, "אתה הרי יודע שמול כולם אני לא יכולה לסרב, ולא נתת לי את האפשרות לחשוב בכלל! "
"מה זאת אומרת?! " הוא נבהל והתקרב חזרה, "את.. את אומרת שאת צריכה לחשוב על זה, בעצם? "
"אני אומרת שלא הייתי קופצת על זה במחשבה ראשונה. ביל, אתה בחור עסוק, ו-.. "
"נו, שוב הסיפור הזה.. " הוא קטע אותה בחוסר סבלנות וגלגל את עיניו, "את יודעת, כל מערכות היחסים שאי-פעם היו לי נגמרו בגלל השטות הזו, ואני עד היום מצטער על כך. "
"אבל זאת לא כזו שטות, נכון?.. " היא נאנחה והישירה מבט לעיניו, "אתה בשיא הקריירה, יש לך עוד חיים ארוכים ועמוסים בתור מוסיקאי.. אלבום הסולו הראשון שלך יוצא עוד שלושה שבועות, תדמיין מה יהיה אז! " קולה רעד, ידיה רעדו. שפתיה השתרבבו מעט והגוש החונק בגרונה לא חדל מלטפס.
"אני רוצה שאת תהיי איתי ברגע הזה, ובזה שאחריו, ובכל אלו שאחרי! אני פשוט לא מבין למה את כל-כך... כל-כך.. נרתעת ממני פתאום. " הוא אמר בחוסר אונים ופרש את ידיו לצדדים כאובד עצות, "י-יש... יש מישהו אחר?.. " הוא שאל בהיסוס, נדמה היה שרגע אחרי גם התחרט על השאלה.
"לא! לא, מה פתאום?! " היא מיהרה לענות ונענעה את ראשה מצד לצד, "זה פשוט ש... " היא נעצרה, שאפה מלוא האוויר לריאותיה והתיישבה על האספלט הקר, "אנחנו לא כמו שהיינו פעם. אתה עסוק עד מעל הראש, אני יושבת בבית רוב הזמן, ו... טוב, לפעמים אני מרגישה קצת חסרת-אונים.
"אני כבר לא מאוהבת, ביל. אני אוהבת אותך מאוד, ואתה באמת האדם היחיד שנותן לי סיבה מספקת להמשיך לחיות חיים נורמאליים, אבל לפעמים אני קצת מפחדת שזה.. שזה פשוט לא יחזיק מעמד עוד הרבה. שהאהבה שלך אליי תדעך, שכבר לא יהיה לך זמן ל- "
"תפסיקי! " הוא עצם את עיניו בחזקה וצעק.
היא השתתקה וקפאה במקומה. רק הדמעות זרמו לאיטן במורד לחייה, אל סנטרה ומכתימות את שמלתה השחורה.
"תפסיקי... תפסיקי לחשוב שהעבודה חשובה לי יותר ממך.. " הוא פקח את עיניו חזרה והישיר מבט אל עיניה ההמומות, "א.. אם זה לא מתאים לך, רק תגידי. אני לא רוצה ללחוץ. " הוא המשיך בקול רגוע ומעט אדיש. עיניו לאט-לאט הוצפו מים מלוחים, אך הוא מייד הרים את ידו וניגב אותן.
"זה לא מתאים לי. " היא קבעה בקול רועד, בלי לחשוב פעמיים, והרכינה את ראשה.
"טוב.. " הוא כחכך בגרונו כאות מבוכה, "זה... זה היה קצר. " הוא הכניס את ידו, שעד אותו רגע אחזה בפניה, אל כיס המכנס האחורי. הוא הרכין את ראשו גם כן, הפנה את גבו אליה והחל מתקדם בצעדים מהירים חזרה אל דלת הבית.
"את יודעת, " הוא נעצר פתאום והסתובב חצי סיבוב לכיוונה, מביט בה-לא מביט, "תמיד חשבתי שאת לא אחת שאוהבת להתאמץ, אבל מעולם לא ציפיתי שתנטשי קשר שדרש ממך כל-כך הרבה עבודה. " הוא מלמל במרירות ונכנס בצעדים גדולים וכבדים חזרה אל הבית.
היא נשארה לעמוד שם בחוץ, בגשם ובקור, מכוסה במעילו השחור הארוך, ממורמרת לגמרי. היא חפנה את ראשה בין ידיה, ניערה אותו קצת, והמשיכה משם. הלאה.
מצטערת אם זה פחות ממה שציפיתן.
לא היה לי למי לשלוח, אני כרגע אצל סבא וסבתא, ככה שלא ממש הייתה לי חוות דעת נוספת, חוץ מאחותי הקטנה ששונאת את טוקיו. -.-"
בקיצור, אני מאוד התלהבתי אחרי שקראתי את הקטע. נשמע מעט הזוי, אבל זו לא ממש רמת הכתיבה שלי. אני כותבת ככה לעיתים רחוקות מאוד וכשיושבת עליי מוזה, עם תחת ענק במיוחד.
בכל אופן, החלק הזה הוא לחלוטין לא החלק האחרון של הדבר הזה. יהיה עוד אחד, אם לא שניים.
הודעות [כולה שתיים.. XD] :
-מחר אני נוסעת לאבא שלי, שוב, ומשם ביום ראשון לנופש. אני לא אהיה בבית עד יום חמישי, מסתבר.
אז סביר להניח שגם לא יהיו עדכונים. מצטערת.. ><
-אין לי מושג אם חלקכן יודעות, אבל לפי מייל שקיבלתי מהחבר'ה של טוקיו הוטל, החל מה-4/8 במשך שבוע, כלומר עד יום ראשון, יש שבוע טוקיו הוטל ב-TRL של MTV האמריקאי. אתן מוזמנות לצפות. אני לא אוכל. :( [עמית, תקליטי. אם אני אבוא אלייך בקרוב אני רוצה לראות. P:]
זהו להיום... ניסיתי לסיים כמה שיותר מהר, ולפני חצות, ומסתבר שהצלחתי. [אגב, בחצות אני אהיה בת 14 ויומיים.. XD]
עוד משהו ;
שמעתי לאחרונה על אליה שאולי ז"ל. בהמלצת חברות נכנסתי לבלוג שלה, וקראתי קטע-קטע יחד עם הדמעות והכאב.
אני אפרסם בבלוג לינק, ואני מבקשת שמי שיכולה שתפרסם גם היא.
צריך להילחם באנה הזאת. אם אתן יודעות על מישהו/י שאתן חושבות שהבלוג של אליה יעזור לו/לה, אל תהססו להפנות גם אותו.
עריכה :
גיתית, תודה שהראית לי את הקטע הזה.
תשכחו ממה שכתוב למעלה.. הבלוג של "אליה שאולי" לא צריך פרסום. כנסו לאנטי-אנה במקום, ותפנו לשם אנשים.
עד השבוע הבא,
~תומי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
