7/2008
פרק 45 + ספיישל חזרה P:
יאהו... סופסוף! D:
אז.. מה אתן אומרות שנתחיל בפרק וסיפורים בסוף? 
שיר לפרק!
פרק 45 :
"ב-בו-בוקר.. ט-ט-טוב.. " הבנים התעוררו בשיניים נוקשות, קמים אחד אחרי השני אל כיוון חדר המקלחת הקטנטן.
"ל-למישהו יש מוש-שג, למה כ-כל-כך קר באוטוב-בוס? " טום התהלך הלוך ושוב במעבר הצר, מכוסה בסמיכה שלו ובראסטות מפוזרות. גיאורג יצא מהשירותים, והוא ייכנס מייד אחריו.
האוטובוס נעצר בחריקת בלמים מחרידה והדלת הקדמית נפתחה, "בנים! יורד גשם בחוץ ומנגנון החימום של האוטובוס הלך לחלוטין. תתארגנו מהר ורוצו לאוטובוס של הצוות עד שיתקנו את הבעיה. " דיוויד ענה על שאלתם של הארבעה וקפץ החוצה מהאוטובוס.
"רגע ! " ביל קרא אחריו, לבוש במכנס הג'ינס של אתמול, "כן, ביל? " דיויד צעק אליו מבעד לכפפות שכיסו את פיו.
"המזוודות שלנו אצלכם, זוכר?! " ביל צעק בכעס. דיוויד הסמיק, והורה לו להיכנס לאוטובוס השני.
ביל ירד בריצה מהאוטובוס, אחריו טום וגוסטב אחרון. הם רצו, חצי עירומים ומכוסים בסמיכות, ונכנסו לאוטובוס של הצוות.
"שלום, טובי.. " טום אמר לשומר הראש בנימה גסת-רוח מעט. הוא שלף את ששת המזוודות של הלהקה מתחת למיטות, עם קצת עזרה מגוסטב, וגרר אותן חזרה, בהבעה זועפת ואף אדום, אל האוטובוס, זרק כל מזוודה על המיטה של בעליה ונכנס לשירותים.
"תודה על העזרה, גיאורג! ברצינות, אתה פשוט בחור יעיל! " צעק בציניות אחרי שנעל את הדלת ונכנס להתקלח.
"אהה, החימום חזר! " ביל הרים את ידיו מעלה אחרי ששמע את המנועים מופעלים תחת רגליו. "טוב, אני מתלבש. גיאורג - תזהר להציץ! " הוא הפנה את אצבעו על גיאורג והסיט סביבו את הכילה.
"חה! להציץ.. ילד, אין לך מה להציע.. " גיאורג גיחך וניער את שיערו מטיפות המים בפעם האחרונה. הוא הבריש את שיערו בחיפזון וקם מהמיטה, "גוסטב, אני עולה למעלה קצת, אתה בא? " מובן שבמילה "למעלה" התכוון שהוא עולה להתאמן בגיטר-הירו בכדי להגדיל את הסיכוי להשפיל את טום. גוסטב הנהן, שלח מבט חטוף למיטתו של ביל, ובלית ברירה עלה אחרי גיאורג בגרם המדרגות הצר.
"אוי, אלוהים, חשבתי שהרגע הזה לא יבוא ! " טום פתח את דלת השירותים החורקת בחזקה. הוא הסיט את הכילה חזרה והביט מבולבל בביל, שישב ברגליים שלובות וניסה לחבר פיסות נייר קרועות יחד לאחת. "הכל בסדר שם? " טום הסיט את תשומת ליבו של ביל מהנייר הקרוע וגרם לו להביט בו. מבט מדוכא ודורש רחמים. "אהה, " טום נאנח, "מה הפעם? " הוא הוציא מתיקו זוג גרביים, מכנסיים וחולצה לבנה וזרק אותם על מיטתו.
"תקרא. " ציווה ביל והחווה עם ידו על הנייר שהצליח להרכיב מחדש, פחות או יותר, הסדין של מיטתו. טום התקרב בצעד מהוסס וכרע ברך ליד רגלו של ביל. הוא קירב את פניו עוד יותר כדי להצליח לקרוא את הכתב הזעיר והמטושטש. עיניו ריצדו קדימה ואחורה כשקרא שורה אחרי שורה וגבותיו רק התכווצו עוד ועוד כשהתקדם מטה במכתב.
"א.. אני מצטער.. חשבתי ש- "
"אין לך על מה להצטער. זה לא נוגע אליך, אתה לא ידעת בכלל.. " ביל אסף את פיסות הנייר לגוש אחד בין כפות ידיו ו"זרק" את רגליו לרצפה.
"ביל, למה שלא תדבר איתה על זה? כשנחזור הביתה.. היא אמרה שהיא גרה בגרמניה, זוכר? אתה תוכל ל- "
"גרמניה גדולה, טום. מה הסיכוי שאני אפגוש אותה? " ביל נאנח בייאוש והביט בטום כמבקש עזרה, דרך מילוט.
"תן לי לספר לך משהו, ביל אחי היקר. מישהו חכם פעם אמר לי 'רק טיפשים יוותרו על אהבה'. " ביל הרכין את ראשו למשמע המשפט, ואילו אותו חיוך קטן לא היה עולה על שפתיו, אפשר להיות בטוחים שהוא בוכה. "אני לא הקשבתי לאותו אדם, ביל, הייתי טיפש. אל תלך אחריי. " טום התיישב לצידו של ביל על המיטה, התכופף כדי לא לקבל מכה בראשו. הוא הניע את כתפו כנגד זו של ביל וניער אותו קצת, רק כדי להראות לו שאכפת לו.
"אוי, טומי טום.. אין לי מושג מה הייתי עושה בלעדייך.. " ביל חייך אליו את אותו חיוך שרק טום יכול היה לראות. טום פרש את ידיו לצדדים וחיבק את ביל חיבוק חם ואוהב. "למרות שלפעמים אתה בהחלט יכול להיות מטרד. " ביל צחק.
"אחד מוקצ'ינו ואחד שחור, אחד סוכר בשניהם בקשה. " טימוטי הגיש את שני התפריטים חזרה למלצר והניח את מרפקיו על השולחן.
"א-א-אאאצ'ווו! " רבקה כיסתה את פניה במפיות והשתדלה להיראות ולהישמע כמה שפחות כדי לחסוך מבוכה נוספת.
"את בטוחה שאת לא רוצה כדור? זה יעזור לך, אני מבטיח.. " טימוטי תלה בה את עיניי העגל האפורות שלו.
"כן, אני בטוחה. אלמלא האיחור הטיפשי הזה בטיסה כבר הייתי יכולה להיות עכשיו בבית, וכל זה לא היה קורה. " היא רטנה ומשכה באפה, "אסור לנו לטוס עם החברה הזאת שוב! זה פשוט אסון! אצ'ווו! " שיערה כבר נפרע מרוב הקפיצות הפתאומיות שנגרמו לה בשעה האחרונה.
"לא נורא, רק איחור קטן.. מתחילים בורדינג עוד עשרים דקות גם ככה, אז חבל להתרגז עכשיו.. " טימוטי ניסה להרגיע אותה.
"טימי, אנחנו יושבים בבית הקפה הזה כבר פאקינג חמש שעות! זה הקפה השמיני שלי היום! זה נשמע לך נורמאלי?! תודה.. " היא חייכה חיוך מנומס למלצר שהוריד את הקפה על השולחן ורץ חזרה למטבח להביא את ההזמנות הנוספות.
"אנחנו לא היחידים שזה קרה להם, בקי. תירגעי... עוד מעט נגיע הביתה והכול יהיה בסדר.. " טימי נאנח בכבדות ולגם מהקפה המריר שלו. "אחח.. חסר סוכר.. " הוא עיוות את פניו ופתח שקית סוכר נוספת מעל לספל הקפה.
"איך אתה חושב שלי מסתדרת שם? "
"את יודעת, שמעתי שהבנים מגיעים לעוד הופעה בלונדון עוד חודש.. " טימי מיהר להחליף נושא.
"נו באמת, טימי. אתה מתחמק מהשם שלה מאז שהיא עזבה ולא מוכן לספר לי למה.. בבקשה? אני גם ככה מסטולה לגמרי, תהיה בטוח שאני אשכח אחרי שאירדם.. " היא הביטה בו במבט מלא תחינה ואחזה בכתפיו בעדינות.
"לא קרה כלום, " טימוטי קבע, הניח את הספל על השולחן והדחיק את ידיה של רבקה מכתפיו, "ואני ממש לא מתחמק. " הוא קרא שוב לאותו מלצר וביקש את החשבון. אחרי שזה הגיע עם פנקס קטן ובתוכו הדף עם הפירוט, טימי שילם ויצא בסערה אל הטרמינל הסואן.
"רגע! טימי, חכה! " רבקה קראה אחריו, "אוף איתו, לא הספקתי לגמור את הקפה שלי.. טימי, חכה! " היא קמה בעצבים ויצאה אחריו.
"הם אפילו לא השאירו טיפ... " המלצר אסף באכזבה את המטבעות המעטים לכיסו, הניח את הספלים על המגש ונעלם במטבח.
"טימי, עצור רגע! " רבקה רצה הכי מהר שיכלה בניסיון להשיג את טימוטי, אבל הוא לא עצר. היא אגרה כוחות ורצה לפני, עקפה אותו ונעמדה מולו, חוסמת לו כל דרך מעבר.
"אתה חייב להפסיק להיות כזה דרמה-קווין. זה עושה נזק ללב שלי. " רבקה צחקה.
"בקס, זוזי.. אנחנו צריכים להגיע למטוס לפני שסוגרים את הדלת, את יודעת.. " טימוטי אמר וחיפש בעיניו את השער הנכון, שלא נראה באופק. בקס נאנחה, וזזה לידו. היא השחילה את ידה בידו והתקדמה, או לפחות השתדלה, בקצב של הרגליים הארוכות של טימוטי.
"בטוח שאתה לא רוצה לספ- "
"הנה זה! " הוא צעק והצביע על עמוד צהוב וגבוה מזכוכית שעלה נכתב באותיות שחורות המספר 63 ומילה בצרפתית. "מהר, הם סוגרים את העמדה! " הוא צעק ורץ קדימה, אל מה שנראה כמו השרוול המוביל אל המטוס. העמודים שלפני כן יצרו את התור עכשיו עמדו בקבוצה ליד קיר הזכוכית והצוות כבר עמד לעזוב. "אהה... רגע! רגע, אנחנו צריכים להיות על הטיסה הזאת! " רבקה צעקה לאחד האנשים שעמדו שם. הוא הביט בה בלעג ואמר, "אפשר לראות כרטיסי עלייה למטוס? " בקול אדיש.
"כן, כן.. אהה, הם אצלי איפשהו.. רק רגע, הנה! מצאתי. " טימי שלף מהכיס הקטן של תיקו זוג כרטיסים והגיש לאותו בחור שעמד ובהה בהם בשעשוע.
"יש לכם מזל הפעם. ז'ק, תפתח להם! הם האחרונים. " הוא ציווה על פועל שהיה עסוק בסידור העמודים בשער ממול. ז'ק הגיע בריצה ופתח את הדלת. השניים נכנסו, רצו לאורך השרוול וקפצו אל המטוס ברגע האחרון. "מצד ימין, עד הסוף בבקשה. " הדיילת כיוונה אותם למושביהם והם התקדמו לאורך המעבר, נתקלים ברגליים ובתיקים של אנשים היושבים משני צידיו.
"אוקיי, זהו. עכשיו יש לי שעה מנוחה ואל תעיר אותי גם אם אנחנו עומדים להתרסק. " בקס הניחה את כיסוי העיניים על מצחה והידקה את החגורה סביב מתניה.
"לילה טוב שיהיה לך.. " טימי אמר בטון אדיש והשעין את ראשו על החלון.
"נו... אתה באמת לא מתכוון לספר לי מה זה היה? " היא התחננה ונשענה עליו, "לא. סתם התעצבנתי, זה הכל. עכשיו זה עבר לי, את יכולה ללכת לישון רגועה. " הוא גיחך.
"טוב.. מה שתגיד.. לילה טוב. " בקס מצאה תנוחה נוחה על כתפו של טימי וכיסתה את עיניה.
שדה התעופה בלונדון, 08:04 .
אנשים התרוצצו הלוך ושוב סביב המסוע של המזוודות. יחד עם הטיסה ממרסיי של טימוטי ורבקה הגיעו עוד שלוש טיסות קטנות, ורוב המזוודות היו על אותו המסוע.
הזמן עבר, הצפיפות ירדה, רוב המזוודות נלקחו והמעטים שהגיעו אחרי ההמון הזועם לקח את היתר. שתי מזוודות שהיו אמורות לעלות על הטיסה ללונדון, אדומה ושחורה, לא הגיעו. רבקה כמעט ואיבדה את הראש. "איך יכול לקרות דבר כזה?! זה חוסר אחריות לא מהעולם הזה! שמעת טימוטי? אנחנו בחיים לא נטוס שוב עם החברה הזאת! אף פעם! למה דווקא לי?.. זה פשוט אסון.. כל הנעליים היקרות שלי... " היא ייבבה והתיישבה על הרצפה המלוכלכת.
"זה רק.. פשוט יותר מדי צירופי מקרים, זה הכל. את תראי שאנחנו נמצא את המזוודות והכל יהיה בסדר. " טימי התיישב לידה וניסה לנחם אותה, "אני מציע שנלך לחפש באבדות ומציאות.. אולי לא שמנו לב ולקחו את המזוודות לשם.. "
הם קמו, והתקדמו לאיטם לעמדת האבדות והמציאות של החברה איתה טסו, "היי, " טימי פנה אל הבחורה שעמדה מאחורי הדלפק, "אה, אנחנו הגענו על טיסה מספר.. , והמזוודות שלנו לא הגיעו.. יש לך במק- "
"אה! כן.. קיבלנו הודעה ממרסיי. אתם טימוטי בולדווין ורבקה רוברטסון? " שניהם הנהנו במרץ, בתקווה שהבחורה תדע משהו על המזוודות שלהם.
"כן.. צר לי, אבל המזוודות נשארו במרסיי. " היא הראתה להם דף שנשלח בפקס ועליו התנצלות ופרטים על הטיסה עליה יגיעו המזוודות, "אני מאוד מצטערת.. אבל תיאלצו לאסוף את המזוודות רק בעוד שלושה ימים. " היא הגבירה את קולה כדי להתגבר על צווחותיה הזועמות של רבקה, שכמעט ואיבדה את עשתונותיה מרוב כעס. "תודה.. תודה רבה. אנחנו ניקח את זה.. " טימי חטף את הנייר מידה של הגברת, אחז בידה של רבקה בחזקה וגרר אותה אל מחוץ לטרמינל, לנסות לתפוס מונית.
טוב, פרק חביב ביותר.
מסכנים טימי ובקי.. זה נוראי, אני מכירה את זה.
האמת שזה קרה לסבא וסבתא שלי.. הטיסה שלהם מת"א לפרנקפורט התעכבה והם פספסו את טיסת ההמשך שלהם לוושינגטון.
הם בילו לילה בפרנקפוקט ובבוקר עלו על טיסה עם חברה אחרת לניו-יורק,
שם הייתה דיילת קרקע שאמרה להם שהמזוודות שלהם עוד בפרנקפורט...
בקיצור, סיפור. היינו צריכים לחצות את וושינגטון בשביל להגיע אל המזוודות בסוף, ולכו תדעו אם הן לא הגיעו גם לסינגפור.
טוב, אז... תמונות? :)
אז כל אלה עוד מהמטוס... נתב"ג.
   תתרשמו. זאת אחת התמונות היפות היחידות שלי. XP
 
נעים מאוד - אחותי הקטנה.. זה על הסירה בדרך לדיסני.
אה! כן.. שכחתי להזכיר - מהמלונות יש הסעים בבוקר ל"תחנה המרכזית" של דיסני, ומשם לוקחים רכבת או סירה לפארק עצמו. כלומר, אחד מהם. אז זה היה ביום הראשון, כשלקחנו את הסירה.  אני ואחותי. [חכו עד שתיראו את הכיעור מקדימה.. -.-"]
 אחד המלונות של דיסני..
 דיסני! D:  גופי הרבה יותר גבוה במציאות.. ><
 בבית של הרובינסונים.  תשתדלו לא לשבור את הצוואר.. P:
 חח.. הייתי חייבת לצלם הוכחה.. XD היה ממש מגניב בפנים, אבל לא הצלחנו לצלם. חשוך מדי..   באיזה שיט.. אלו אמורות להיות גורילות שהורסות את המקום.  לא דומה? XD   הייתי אמורה להיראות מתה, אבל פשוט התפקעתי מצחוק.  ג'ק ספארו וגיבס. אמיתי אמיתי מהסרט.. P: [חח.. חיקוי עלוב. הוא ניסה לעשות את אותן תנועות ידיים ולא הצליח לו.. XD אין כמו ג'וני. :) ]  זה היה ביריד האורות. אבל שוב - המצלמה לא מצלמת טוב בחושך, אז יצא קצת מטושטש. כנ"ל לגבי התמונות הבאות.  הקלפים של מלכת הלבבות או משהו כזה.. ><  
טוב, זהו להיום..אני אעלה את השאר בימים הבאים, כי יש עוד המון!
ממ... השעה עכשיו 23:39. לכו תבדקו מה הייתה השעה כשהתחלתי את הפוסט.. XD
גאד, יש לי חיים משעממים. -.-"
טוב, לילה טוב לכולם ו...שיהיה אחלה של שבוע! D:
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
