שלום שלום! :)
מצטערת אם לא הסברתי את עצמי כמו שצריך בפוסט הקודם - התכוונתי לומר שהפוסטים בתקופה הקרובה יהיו מעטים, עקב סיבות ברורות שכתובות באותו עדכון. אלו שלא הספיקו לקרוא מוזמנות לרוץ עכשיו, לפני שהן קוראות את הפרק.
שלא תחכו סתם.
ממ... טוב, זה פרק כזה... מוזר.
כן, מוזר זה התיאור המדוייק.
אין לי מה לומר לכן מאשר - תיהנו!
פרק 41 :
"..אז אני מאוד מקווה שאתם מבינים את מהות ההופעות האלו, כן? " דיוויד חתם את נאומו מול גיאורג, גוסטב וביל שישבו מולו, שלובי ידיים ועייפים. "כן, דיוויד, בפעם המי-יודע-כמה! ההופעות בארצות הברית וקנדה יקדמו את המכירות! למי אכפת? העיקר שנהיה על הבמה... " ביל הניף את ידיו בייאוש והרים את ספל הקפה מהשולחן, מחזיר אותו מייד כשהבין שהוא ריק.
"אני כאן ! " טום נכנס כרוח סערה אל חדר האוכל, שהיה ריק מאנשים חוץ מהלהקה, דיוויד וכמה אנשי צוות וביטחון.
"אני שמח לראות שהוד רוממתו הואיל בטובו לארח לנו חברה.. " אמר דיוויד בציניות ושילב ידיו ברוגז.
"מצטער.. אה, היו לי כמה דברים שהייתי צריך לטפל בהם לפני היציאה.. " טום ענה במבוכה וחייך חיוך מתנצל. הוא התיישב בשקט על הכיסא ליד ביל והוריד את המצחייה כך שכיסתה את עיניו.
"בסדר, עכשיו כשאנחנו בהרכב מלא, קדימה לאוטובוס. יש לכם שלושה ראיונות וסט צילומים להגיע אליהם! ביל, תעדכן בבקשה את אחיך בזמן הנסיעה, שלא נגיע למצב בו הוא לא ידע אפילו איפה הוא נמצא. " דיוויד זירז את כולם והם יצאו אל הלובי בשיירה. טובי, סאקי ועוד כמה שומרים גויסו לקראת היציאה אל קהל המעריצות, וארבעת חברי הלהקה הצטיידו בעטים ולורדים.
"אאוץ' !! " גוף מוארך עם ראש בלונדיני נתקע בגבו של ביל והפיל אותו ארצה, "אוי, מצטער ביל, לא ראיתי אותך. " טימי הסתובב חזרה אליו במהירות והושיט לביל את ידו.
"זה בסדר. תגיד, ראית את לי? היא נעלמה פתאום.. " ביל שאל. הוא לפט את ידו סביב ידו של טימי והתרומם לעמידה, שעה שהוא מנער את בגדיו מאבק שעלול להצטבר עליהם.
"אה, היא לא דיברה איתך? " שאל אותו טימי מופתע,
"דיברנו כש.. אתמול בצהריים הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה. למה? היא הייתה אמורה להגיד לי משהו? " ביל כיווץ גבותיו בחשד והרכיב את משקפי השמש על עיניו.
"ביל, היא טסה הלילה. עברה חזרה לגרמניה עם אמא שלה ואחיה. חשבתי שאתה יודע, מצטער.. " אמר טימי בהבעה מנחמת וטחב את ידיו לכיסי מכנסיו, "הנה, היא בקשה ממני לתת לך את זה. ו..אני מקווה שהכול יסתדר ביניכם בסופו של דבר. " הוא הניח בידו של ביל את פיסת הנייר המקומטת ופנה ללכת משם.
"טימי ! " טימי לחץ על הכפתור הקורא למעלית והסתובב חצי סיבוב אל ביל, "תודה, ומצטער שזה יצא ככה. " ביל ביט בו מבעד למשקפיים הגדולים, "זה בסדר, " טימי אמר בקושי, "אני מעדיף אותך מכל אחד אחר. " הוא חייך ונכנס למעלית. הדלתות נסגרו וביל נשאר לעמוד באותה נקודה ובהה בקירות האדמדמים של חדר הלובי הגדול.
"ביל !! " גיאורג העיר אותו מחלומותיו, "קדימה, אנחנו מאחרים ! "
הם מיהרו לצמצם את הפער עם השאר ונכנסו לאוטובוס במהירות. שתיים מהמיטות כבר סומנו על ידי טום וגוסטב ; שתי המיטות העליונות בחדרים השונים שמצעיהן כבר פורעו והמסכים הקטנים שעל הקירות הודלקו.
"אני מניח שזו שלך.. " גיאורג גיחך והצביע על המיטה מתחת לזו שבנוסף למצעים הונחה עליה גם עטיפת קונדום קרועה. "כן, זאת שלי. " ביל נאנח והתיישב עליה.
"המזוודות שלכם באוטובוס של הצוות ! אני אשהה איתם, תתקשרו אם יקרה משהו ! " צעקותיו של דיוויד נשמעו מכיוון הדלת. גיאורג שלח אל ביל מבט מודאג ונכנס לשירותים.
"ביל , בוא תראה ! דיוויד קנה לנו פלייסטיישן שלוש ! " טום קרא מהקומה העליונה בהתרגשות וצעדיו היהירים הדהדו ברחבי החדרים הצרים.
"אני בא !! " ביל צעק חזרה. הוא דחף את הפתק מתחת לכרית שלו ועלה קומה אחת למעלה. שתי גיטרות קטנות הוצבו על הקיר, ליד הספות והמסך הגדול. "גיטר-הירו! אני הולך לקרוע לכם ת'צורה עם הדבר הזה. אני ה-אלוף! " טום צהל באושר והושיט לגוסטב את אחת הגיטרות, ולקח אחת לעצמו.
"לא כשאני כאן !! " גיאורג צץ לפתע מאחורי גבו של ביל ובהה במסך.
כשהאוטובוס התחיל לנוע הגיע הסימן. זהו זה – התחיל לנו עוד יום מטורף.
תחושות מוזרות לגביי אותו חדר החלו להתגבש. העליתי אלף ואחד רעיונות, אבל אף אחד מהם לא נראה הגיוני או אפשרי לביצוע. 'לואי לא נראה אדם רע, הוא לא הרג מישהו, זה בטוח. ' חשבתי לי.
התחלתי לתהות אם אמא ובן מודעים לחדר ההוא, זה שנמצא מחוץ לגבול ובמרחק מטר בקושי מדלת חדרי. החלטתי להדחיק בינתיים את המחשבות המטרידות האלו הצידה ויצאתי מהחדר לבדוק אם יש משהו לנשנש לארוחת בוקר.
"מחפשת משהו ? " קול דק ומוכר נשמע מהסלון. זיהיתי אותו מייד ורצתי לכיוונו, "אמא ! " חיבקתי אותה חזק. זו הייתה הפעם הראשונה מזה המון זמן שהרגשתי בנוח לחבק את אמא שלי.
"איך הייתה הטיסה? בחרת לך כבר חדר? " היא שאלה וכבר חייכתי. השאלות האופייניות לאמא שלי, עכשיו אני בטוחה שאפילו לואי לא יצליח לשנות אותה.
"הטיסה הייתה קצרה וכן, בחרתי חדר. האחרון מצד ימין. " סיכמתי בקצרה והצבעתי על קצה המסדרון.
"אה, אמא, אני נורא רעבה... " ייבבתי למשמע הקולות העזים שבקעו מבטני המורעבת. איזו בחילה נוראית.
"אה! כן, אני מייד מכינה לך משהו לאכול. גשי לשאול את בן אם הוא רוצה משהו, ואם יגיד לך שלא תאמרי לו שאין אוכל עד ארוחת הצהריים. " אמא אמרה והוציאה שלוש צלחות מהארון שליד הכיור.
הנהנתי בראשי והלכתי לקרוא לבן. ציטטתי בפניו את דבריה של אמא, אבל הוא לא נשמע יותר מדי נלהב לארוחת בוקר, אז הנחתי לו להתבודד בחדרו. הוא והמחשב, כמו תמיד.
איזה כיף להרגיש בבית שוב.
הגיע הערב, והבנים יצאו מהאוטובוס מוכנים ומזומנים להופעה הקרבה. טום כהרגלו ניסה להסתיר את העייפות שתקפה אותו מאז תחילת הצילומים, אבל נכשל כשנרדם על הגיטרה ;
"נו, באמת טום! קשה לך להגיע פעם אחת מוכן להופעה? רק פעם אחת? " ביל צעק אל תוך המיקרופון בזמן בדיקת הסאונד אחרי שטום שמט את ידו עם המפרט והגיטרה שהחזיק השמיעה צליל צורם ולא מוגדר.
"ס-סליחה.. לילה רע.. כלומר, טוב. אוף, ביל, תפסיק לקטר! אתה הרי יודע שבזמן הופעה אני נראה הכי טוב! " טום רטן ושפשף את עיניו.
אחרי שתיקנו את האחרונה בתקלות של גיטרות הרזרבה, הבנים ירדו מהבמה אל מאחורי הקלעים בכדי להחליף בגדים ולחכות לסימן שלהם לעלות חזרה.
"קהל גדול היום, מה? " גוסטב התגנב מאחורי גבו של גיאורג שהציץ על האולם ההולך ומתמלא והקפיץ אותו ממקומו. "כן, אני מתחיל לחשוש ממספר הפגועים בהופעות. תראה את אלה ששם! " גיאורג השיב והצביע על חבורה של נערות שהכו אחת את השנייה במאבק על המקומות במרכז השורה הראשונה.
"עוד עשרים דקות, בנות! תגבירו קצב, אנחנו לא רוצים להתחיל שוב באיחור של חצי שעה!! " דיוויד עבר ודפק על דלתות חדרי ההלבשה של התאומים.
"אני מוכן, אני מוכן! רק הייתי צריך לסדר את השיע.. ע.. טיפאני?! " ביל קפץ עם הבעה מבועתת ונעמד מאחורי אחד השולחנות בחדר, כשטיפאני מצידו השני.
"ילדה, את חייבת להפסיק לעשות את זה. אני אקבל שבץ בסוף! והכול יהיה בגללך! את יודעת כמה מעריצות את תאכזבי כשתהרגי אותי ככה?! " הוא ייבב ואחז בכתפיו שלו באימה.
"מצטערת, בילי, השומר אמר לי להיכנס בשקט כדי שלא ידעו שאני פה. ואתה יודע שאני תמיד מצייתת להוראות. " היא אמרה במבט זדוני וזזה לצידו השני של השולחן, מריצה את ביל למום בו עמדה לפני כן.
"גוסטב! עזרה! " הוא זעק.
גוסטב וגיאורג הוציאו שניהם את הראשים מהחריץ הדק בדלת והביטו בביל וטיפאני בשעשוע. "אתה הולך לעזור לו? " גיאורג שאל את גוסטב מבלי להסיר את עיניו מהסיטואציה המצחיקה.
"לא. " גוסטב השיב בפשטות ומשך בכתפיו.
"אז שמעתי שמפה אתם ממשיכים לבלגיה, הא? באוטובוס הזה שלכם.. " היא החמיצה פנים ושילבה את ידיה.
"אה, כן. את ממש מרגלת אחרינו.. " ביל גיחך והתיישב לרגע על הספה. "אני מעדיפה את המילה 'עוקבת'.. " היא חייכה והתיישבה לידו.
"טום !! " הוא קרא והקם במהירת מהספה, רץ לצידו השני של החדר ודפק בחזקה על דלת חדר ההלבשה.
"אוקי, גוסטב, אתה עולה עוד שלושים שניות! "
"טום !!! " ביל צעק ונזהר שלא לשבור את הדלת, גוסטב אחז במקלות בחזקה, פתח את הדלת ועלה במעלה המדרגות אל הכניסה לבמה. "טום וגיאורג! אתם עולים עוד עשרים שניות! "
"טום! " ביל צרח ופתח את הדלת במהירות. טום נרדם על הכורסא הלבנה, ידיו שולבו על הידית וראשו עליהן. "רק זה חסר לי, " ביל נאנח והעמיד את אחיו על הרגליים. הוא לפט את ידו של טום סביב צווארו והתקדם אל כיוון הבמה, "קדימה, תתעורר! תתעורר, גולם, תתעורר !! " הוא צעק וסטר ללחייו של טום. זה התעורר בצעקה מבהילה ורץ מהר אל הבמה, רענן מתמיד.
כן, לצערנו הרב הפרקים פשוט הולכים ונהיים גרועים יותר ויותר. \:
מצטערת, אין לי מה לעשות נגד זה, חוץ מאשר לעבד את הפרקים יותר ולשבת ולתקן אותם.
בגלל זה הפער לאחרונה.
הפרק הבא קצרצר ביותר..
קבלו ספויילרים ;
-"הוא הלך? "
-"קאוליץ! נו, ההוא עם המטאטא ואח שלו עם החתול המת על הראש! "
- 'זו תהיה הזדמנות מצוינת לשאול אותו על החדר ההוא.. הוא בטוח ידע משהו..'
-"בית קברות, שלום. "
שיהיה לכן חג שמח וסוף שבוע רגוע. :)
שמרו על עצמכן.. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
