פרק 35 :
"היי.. " בקס התיישבה ליד אותו בחור שראתה נכנס קודם, היא השתדלה להיראות הכי אדישה שיש, וכמה שפחות נלהבת לנצח בהתערבות, שזה בכלל לא ידע על קיומה. "היי. " השיב בקצרה ובטון קודר, כזה שמוציא את כל החשק לחייך. "אני רבקה. או.. בקס, אם תרצה. " חייכה והושיטה לו את ידה. "אנטון. " השיב, והפעם ניתן היה לשמוע בקולו מבטא צרפתי כבד. הוא הושיט לה את ידו וחייך חיוך מזויף. "אז, אנטון.. " בקס לחצה את ידו בפזיזות וכחכחה בגרונה, מרחיבה מעט את המחשוף בחזה, אך לא נראה שלזה אכפת. היא הביטה על רחבת הריקודים, על טום שכבר התנועע עם מישהי שנראתה לא פחות שיכורה ממנו, או מעצמה. רגש מוזר תקף אותה, שמזמן כבר לא הרגישה, והיא חשה נחושה מתמיד לנצח את טום בהתערבות. ובלי שום קשר, עבר זמן רב מאז הסטוץ האחרון, והיה זה שקר אם הייתה אומרת שלא התגעגעה לזה.
אנטון קרא לברמן ומלמל משהו בטון נמוך כל כך, שקשה להאמין שהצליח אפילו לשמוע את עצמו. הוא הסתובב חזרה אל בקס ונעץ את מבטו במחשופה, היא חייכה אליו חיוך מנצח והתקרבה מעט. הברמן שוב עשה איזה מן טריק משונה, הפעם עם יותר בקבוקים, הניח שתי כוסות גבוהות ומלאות עד אין-מקום לפני השניים וחזר לקבל הזמנות של לקוחות אחרים.
"תודה, " בקס חייכה אליו בחינניות והרימה את הכוס כאות תודה, אנטון עשה כמותה ולגם מהמשקה. היו לו מן טעם מתקתק ומעקצץ בלשון.
"מאיפה את גרה? " שאל במבטא הייחודי וה-מעט מצחיק- שלו. "לונדון, " השיבה, "אבל אני פה עם חברים. " הוסיפה והצביעה על טום שהתרועע באותו רגע עם נערה, לא זאת שרקד איתה לפני כן, שנראתה בערך בת שש עשרה, נמוכה ורזה ביותר. 'אין לו גבולות... ' חשבה לעצמה וחייכה בשעשוע, מנידה את ראשה אנה ואנה. פתאום רצה תמונה במוחה של מישהי שהכירה, אך לא יכלה לזהות. היא הסיטה את ראשה חזרה לאותה נקודה שהביטה עליה קודם לכן והתאמצה לראות טוב יותר. 'לא, אני סתם מדמיינת.. ' חשבה לעצמה בגיחוך קל והחזירה מבטה לאנטון.
"אתה מכאן? ממרסל? " בקס החזירה מבטה אל אנטון שישב מחיוך מולה ותלה בה זוג עיניי עגל ירוקות. "הו, לא, אני בפאריס, אבל פה בענייני עסקים. " אמר, וניכר היה בקולו שהוא מתאמץ לדבר באנגלית נכונה.
"אתה יודע, יש לך מבטא ממש מתוק.. " בקס התקרבה אליו עוד מעט ולחשה באוזנו. הוא נשף מעט על עורפה וגרם לה לצמרמורות קטנות שבאו אחת אחרי השנייה והרעידו את ידיה.
היא הסיטה את ראשה הצידה, לכיוון פניו, והעבירה את לשונה על שפתיה בחושניות. הוא חייך חצי חיוך, שובב שכזה, ונשק לשפתיה המבריקות בעדינות. היא העמיקה את הנשיקה והניחה את ידה על עורפו, קופצת מהכיסא הגבוה ומתקרבת אליו.
אנטון קם גם הוא מכיסאו בדילוג קל, הניח את ידיו על מותניה וקירב את בקס אליו. היא משכה בחולצתו ולקחה אותו בחיוך ערמומי לשירותי הנשים. אנטון לא הראה שום סימן להתנגדות עד כה, אבל כשנכנסו לאחד התאים, אגלי זיעה אחדים ניגרו על מצחו. "קרה משהו? " בקס התנתקה משפתיו לרגע ושאלה במבט תמים, "לא. " ענה.
היא חזרה לנשקו בפראות והצמידה אותו לאחד מקירות התא. לאט-לאט, וכמעט בלי ששמה לב, ידיה גלשו במורד בטנו ומתחת לחולצת המשבצות הכחולה שלו, מחזיקות בקצותיה ומושכות אותה כלפי מעלה, מעט בכל פעם. היא כבר לא הרגישה דבר, גם לא את כאב הראש והלחצים שתקפו אותה, כל כך הרבה אלכוהול עבר בעורקיה שזה מנע ממנה כל תחושה, והיא איבדה שליטה, גם על הלב וגם על המוח. "מצטער.. לא יכול. להתראות. " אנטון התנתק ממנה במהירות ונעלם כהרף-עין.
"מה הסיפור של הבחור הזה?! " מלמלה לעצמה בעודה צועדת לאיטה אל מחוץ לתא השירותים, מסדרת את בגדיה ומיישרת את הקמטים. היא נעמדה מול המראה המלוכלכת וסידרה את שיערה, ניקתה ותקנה מעט את האיפור על פניה ויצאה מהשירותים, כאילו דבר מזה לא קרה. היא התיישבה על הבר, מדי פעם מציצה לבדוק את שלומו של טום, וחוזרת לכוס המשקה החדשה שלה. היא נאנחה בכבדות וחיפשה בעיניה את הקורבן הבא, אבל עד כה לא מצאה מישהו מעניין.
ברגע שבקס ביקשה להתערב איתו, על דבר שתפור לאופי שלו בצורה מושלמת, הוא קפץ ממקומו והחל סוקר את המועדון הגדול בחיפוש אחרי הנערה הראויה לערב שכזה. הוא הרגיש מעט מוזר עם כל העניין, כי אחרי הכל, הוא הזמין את רבקה איתו, והעובדה שדווקא הסקס יהיה התחרות ביניהם מעט אכזבה אותו. 'מה אתה נהייה כזה רכרוכי?! זה לא דייט, הגעתם לכאן ביחד. בשביל ליהנות. ' קול דק בראשו אמר לו בעוד שזה צועד לו לאיטו וחוצה את רחבת הריקודים הגדולה.
שתי בחורות, גבוהות למדי משכו את תשומת ליבו. חיוך רחב נפרש על פניו והוא התקדם בצעדים קלילים לכיוון אחת מהן. ככל שהתקרב הצליח יותר להבחין בקעקוע פרחוני ודק לרוחב גבה התחתון, ממש מעל קו החגורה.
הוא התקרב אליה עוד קצת והניח את ידיו המחוספסות על מותניה. היא הסתובבה אליו בחיוך קורן, בחנה את כל כולו מכף רגל ועד ראש, ולאט לאט החיוך נעלם מפניה ובמקומו הופיעה הבעת גועל וזלזול. היא אמרה משהו, שמבעד לכל הרעש נשמע בצרפתית, "מצטער, אני לא מדבר צרפתית! " צעק לה והיא עיוותה את פניה ואפה התעקל מעט.
"ילדון, אתה מפריע לי לרקוד. " אמרה לו בטון קריר, טום מייד הוריד את ידיו ממנה והרים אותן חזרה כאומר 'אני חף מפשע! ' .
'זה מוזר, ' חשב לעצמו, 'היא כנראה לא מכירה אותי. ' מצא לעצמו נקודה הגיונית שמצדיקה את התנהגותה של אותה בחורה. 'אבל.. אנחנו בצרפת! זה פשוט לא יכול להיות.. ' מחשבותיו התערערו, 'אולי.. אולי היא מכירה אותנו, אבל שונאת אותנו! כן! זה זה! ' מצא לבסוף תירוץ מספק וחייך לעצמו בגאווה.
הוא שוב עבר עם מבטו על רוב האנשים במועדון, או אלה שהיו בשדה הראייה שלו באותו הרגע, בניסיון למצוא מישהי שלא תדחה אותו.
"טום קאוליץ! יואו, אלוהים, טום!! " מישהי, שהתבררה כמעריצה, קפצה על טום מאחוריו בלי שבכלל שם לב, כרכה את ידיה סביבו בחזקה וצרחה באושר. טום הביט על ידיה במבט מבוהל והשתדל כמה שיותר להתרחק. "וואו, רק תגידי כמה את רוצה ותניחי לי.. " הוא השתחרר מאחיזתה והרים ידיים כנכנע, "איזה מצחיקול, אתה לא זוכר אותי? " היא אמרה בקול דקיק וצייצני. טום כיווץ את עפעפיו בניסיון לראות טוב יותר, וברגע שהצליח עיניו נפערו חזרה באימה.
"ט-טי-טיפאני!? מ-מה.. את עושה כאן? " גמגם ומעד בין הרגליים של אלו הרוקדים מאחוריו.
"מה זאת אומרת, מה אני עושה כאן? הפסדתי כבר שלוש הופעות, אבא הבטיח לי שלאחרונה שלכם במרסל אני אספיק להגיע. אז הנה, אני כאן. " אמרה באושר ונענעה את גופה מצד אל צד כילדה בת ארבע.
"א.. אבל.. רבקה.. ו-וטימי.. אוי.. " טום החמיץ פניו ואחז בראשו, מבולבל.
"איפה ביל? " טיפאני נעמדה על קצות אצבעותיה והביטה מעל לכתפו של טום, מחפשת את ביל והשאר שלא נראו בסביבה.
"הם.. נשארו בחדרים שלהם. בואי, " התחמק ומשך בידה בחזקה. הוא הוביל אותה לרחבה הגדולה, שעכשיו התמלאה יותר מתמיד, והחל רוקד ומתנועע סביבה, והיא סביבו.
'מה לעזאזל אני עושה?! ' חשב לעצמו בזעף, 'זאת... זאת טיפאני! היא בערך הבחורה האחרונה שאגע בה. מה אני עושה איתה בכלל? ' שאל את עצמו והביט בטיפאני במבט מבולבל.
"קרה משהו? " היא שאלה בתמימות והתרחקה ממנו מעט, "לא, לא כלום. " טום נענע בראשו לשלילה והניח את ידיו על מותניה, מתנועע לפי קצב המנגינה. 'במחשבה שנייה.. '
"בעצם, כן, " הוא התנתק ממנה במהירות, מבולבל מעצמו ומתגובות האלכוהול שהתחילו להופיע. "אני.. אנחנו נתראה מחר, אני מניח. אני צריך ללכת. " אמר והתרחק מבלי להביט לאחור, על מבטה המאוכזב של טיפאני שעמדה וצפתה בו מתרחק.
שוב, מצטערת?
אבל אני מניחה שבתקופה העמוסה הזאת באמת מגיע לי קצת חופש. [קצת,כן? ^^]
אין לי מה לעשות לגבי זה, ולצערי, עוד מוקדם מדי בשביל לנשור.
אלו שיכולות ומתירות לעצמן לעדכן בתדירות גבוהה כל כך, קבלו ח"ח. מצטערת, אבל קשה לי לעמוד בקצב שלכן.
כפי שבטח שמתן לב, העיצוב השתנה, למשהו שבעיניי הרבה יותר רגוע.
אבל לא לדאוג, זה לא יחזיק מעמד הרבה זמן, ואני בטח אזמין או אכין אחד חדש ומעוצב בקרוב. 
עכשיו, לגבי הרשימות, אני רוצה לסיים לסדר אותן, אז אם מישהי מעוניינת להירשם בתור קוראת קבועה,
שתאמר בהקדם האפשרי, בבקשה. תאמינו לי שאני שונאת להתעסק עם הרשימות בבלוג.
ממ.. ויש את המומלצים, אלו בעיקר הסיפורים שאני קוראת ואלה שאני מאוד מאוד אוהבת.
אין מה לבקש, אני מוסיפה מרצוני החופשי. מי שלא מעוניינת שיופיע לינק לבלוג שלה אצלי [קשה לי לדמיין מצב כזה..] שרק תגיד,
ואני אמחק.
טוב, אז ככה, לגבי העדכונים,
מחר אני צריכה להתכונן למבחן גדול, שיתקיים ביום שלישי, כך שלא יהיה עדכון.
ביום שלישי אני צריכה להתכונן למיצ"ב שיהיה ביום רביעי, [כן, בי"הס שלנו דפוק. -.-] כך שגם אז לא יהיה עדכון.
לגבי יום רביעי אני עוד לא בטוחה, אבל תאמינו לי שלקראת סוף השבוע אני אשתדל. :)
מצטערת שאני מערבת אתכן ככה בלוח הזמנים השבועי שלי,
זה פשוט מסתדר לי יותר בראש, וכך אני בטוחה שאתן יודעות בדיוק מה קורה באיזה יום ולא תחכו סתם לפרק.
לגבי ההודעה הזאת שאני חופרת עליה בכמה הפוסטים האחרונים, [^^"]
עמית צודקת. זה יכול לחכות. אני אודיע כמה שבועות לפני, ואני בטוחה שלא יקרה כלום.
מה לעשות? אני אוהבת לתת לאנשים לחכות. XD
ודבר אחרון, צל"ש לכל אלו שבאמת קראו את כל החפירה! D:
שבוע טוב,
3> תומי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
