או-יה! עיצוב חדש... XD
נו, מה אתן אומרות? יפה, הא?
אני אהבתי, בכל אופן...
הממ... פרק 12!
כתבתי אותו אתמול עד 1 בלילה..
הייתי משועממת! מה לעשות?!
אני מעלה אותו עכשיו כי בערב אני לא אוכל...
אז תגיבו! D:
פרק 12 :
אחרי חצי שעה מרגיעה ומלאת מחשבות, לי יצאה מהאמבט, התנגבה ועטפה את גופה במגבת קצרצרה.
היא נכנסה לחדרה, מבחינה בבקס הנוחרת וראשה המונח על מסך המחשב. השיר "Rette mich" התנגן לו בשקט ברחבי החדר.
"את לא תפסיקי להתעקש, הא?.. " לי נאנחה וסחבה את בקס מהכסא בקושי רב.
"לא, לא... אחת סוכר והרבה חלב.. " בקס מלמלה משנתה וגרמה ללי לצחקק במקצת.
היא הרימה את רגליה של בקס על המיטה וניגשה אל הארון הפתוח, בוחנת אותו היטב עד הפרט האחרון.
היא חיפשה בעיניה את פיג'מת האריות האדומה שאהבה, וכשם שמצאה אותה, השליכה את המגבת שעל גופה על הכסא לידה ולבשה את הפיג'מה בזריזות.
היא ניגבה בעדינות את תלתליה הפתוחים וסירקה את שיערה בחיפזון, ממהרת להיכנס למיטתה ולשקוע בשינה עמוקה.
"זוזי קצת, פרה.. " לי לחשה לבקס בעודה משתחלת תחת שמיכה הפוך העבה.
הן נשכבו אחת ליד השנייה, מתחבקות ומתחממות.
-
"לי... לי, קומי. כבר מאוחר. אנחנו מאחרות לבית ספר..! " בקס נעמדה מעליה וניערה בניסיון להעיר אותה.
"אין לי כוח... אני נשארת בבית היום.. "
-"את לא! לי, את חייבת לקום.. " בקס צעקה, כאילו מתכננת משהו.
היא כבר הייתה מאורגנת ולבושה, בבגדיה של לי כמובן, מוכנה לצאת לבית הספר.
לי קמה ממיטתה בחוסר חשק, לבשה על עצמה טרנינג וחולצה ארוכה לבנה, סתמית למדיי, ומעלייה סווטשירט שחור.
היא סירקה את שיערה עד הקשר האחרון, שתפה את פניה, צחצחה את שיניה וירדה לאכול.
"בוקר טוב פפי.. " היא נשקה לאביה על מצחו והוציאה שתי קערות לבנות מהארון לידה.
"בוקר טוב מתוקה שלי.. איך ישנת? "
"הממ.. היו לילות טובים מזה. תגיד, איפה בן? שקט לי מדי פה.. " לי שאלה וניסתה להבין את פשר השקט השורר בביתה, עד שעלתה בראשה המחשבה האחרונה שרצתה להעלות בדעתה באותו הרגע.
"לי.. " אבי החל לומר אך נקטע ע"י ביתו שניסתה להתחמק.
"בקי, איזה קורנפלקס את רוצה? " היא חייכה אל בקס והוציאה מס' קופסאות דגנים מהארון.
בקס הצביעה על אחת מהן, היא החלה להרגיש לא בנוח.
"לי, אני.. " ג'יימס שוב פתח את פיו כדי לדבר אך שוב נקטע.
"-כמה חלב? " לי שוב פנתה אל בקס, הפעם החיוך ירד.
"לי, אמא שלך עזבה בלילה. עם בן. אם רק היית מקשיבה ל.. "
"אני הבנתי שהיא עזבה. אבל למה היא לא נפרדה ממני? למה היא לא נתנה לי להיפרד מבן? " דמעות הציפו את עיניה.
"אני מצטער. היא ניסתה לומר לך, א..את לא רצית להקשיב. " אביה ליטף את גבה בצער.
"ומתי תורנו... לעבור? " היא שאלה בצער, מוחה את הדמעות שזלגו על לחייה ללא מעצור.
"אז זהו... משאית ההובלה תגיע היום בערב, לקחת את הרהיטים לשדה התעופה. לא הכל, רק כמה מיטות ושידות. הטיסה שלנו ביום חמישי בערב.. " ג'יימס הניח לפניה כוס מים שהספיק למלא והמשיך ללטף את גבה בתור נחמה.
"מחרתיים... " לי לחשה ופניה נאטמו, חסרות כל הבעה ורגש.
"אני... אני חושבת שכדאי שנלך עכשיו. בואי, בקס. " היא גררה את עצמה והעמיסה את תיקה על גבה.
"שיהיה לך יום קסום.. " אביה צעק בעודה טורקת את דלת הבית אחריה ואחרי בקס.
היום וחצי הבאים עברו לאט, כאילו אינם רוצים לעזוב.
יום וחצי חלולים, שבהם לא רצתה לפגוש ולא לראות אף אחד מלבד חבריה הטובים, שהגיעו מדי פעם והביאו מתנה מפה ומתנה משם.
המחשבה שבעוד פחות מיומיים תהיה לא רק מנותקת מאימה, אלא גם מחבריה, גרמה לחוש בודדה, עוד לפני שעזבה.
אמנם היא הייתה קשורה לאביה, אבל ידעה שמהרגע בה תדרוך רגלה על השטיח המזוהם שעל רצפת המטוס, לא יהיה לה יותר עם מי לדבר. לא יהיה לה עם מי לחוות חוויות חדשות, לא יהיה לה למי לספר מה היא מרגישה וחושבת.
-
יום לפני, המבורג.
"אוי אלוהים, בית!! חדר! מיטה! " ביל צעק באושר ברחבי ביתם הריק מנפשות שלו ושל וטום. השעה כבר הייתה מאוחרת, ונדמה היה כי משפחת קאוליץ המורחבת כבר שקעה בשינה עמוקה. על הספה בסלון.
"חח... ביל, תראה אותם! תביא, תביא מצלמה!! " טום צחק וניגש לארונית שניצבה ליד הטלוויזיה, מתחיל להפוך כל מגירה וכל מדף בניסיון למצוא את המצלמה שכל כך חשק בה באותו הרגע.
"וואו, הם ממש השקיעו.. היינו צריכים להודיע להם שאנחנו מגיעים מאוחר היום... " ביל נאנח באושר בעודו בוחן את שלטי ה-'ברוכים הבאים' שהיו תלויים ברחבי הבית.
בלונים היו מפוזרים בצרורות בכל פינה.
"בואנה... אחי, אני חייב למכור את זה לאיזה עיתון.. " טום חייך חיוך מרוצה וצילם עוד כמה תמונות של התנוחות המצחיקות שהצליח לתפוס על הספה.
"בואנה... אחי, אתה חייב להתעשת. אני לא יודע מה איתך, אבל אני הולך לישון.. " ביל פיהק בקול וסחב אחריו את התיק הכבד לחדרו, את שאר המזוודות הוא "השאיר למחר".
"או-אה! נכון, בהצלחה בדייט שלך עם המיטה..." טום קרץ לו.
"לי ולגיאורג יש תכניות אחרות להיום... אני יוצא עוד שעה ככה... אל תחכי לי סבתא. " הוא חייך ופנה לחדר האמבטיה להתארגן.
"תינוק!! " ביל הספיק לצעוק לעברו לפני שסגר את הדלת. הוא נכנס גם הוא לחדרו וסגר אחריו את הדלת, זורק את התיק בפינה ואת עצמו על המיטה, מותש ועייף, הוא נרדם.
זהו בינתיים,
מקווה שאהבתם.
תגיבו... :P
תודה רבה רבה לבלוג רנואר על העיצוב השמקסי הזה D:
333>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
