-
אין לי הרבה מה לומר.
ציפיתי ליותר תגובות מהקוראים שהיו פה פעם... אין לי מושג לאן הם נעלמו, למרות המספר הגבוה של הכניסות לאחרונה.
אני שונאת לבקש תגובות, זה מוציא אותי נואשת.
ועוד דבר אחד אחרון - רשימת הקבועים נמחקת לאלתר.
תיהנו מהפרק.
- - - - - - - - - -
"פלאשבק"
פרק 9;
קול רשרוש המפתח בפתח המנעול חתך בסכין את הדממה ששררה בבית,
"חזרתי! אני בבית!" אבא צעק, וקול טריקתה של הדלת הדהד עד חדרי. קפצתי ממקומי, סגרתי את כל שעסקתי בו, ורצתי בריצה לסלון.
"היי אבא!" קפצתי עליו, ואחזתי בו חזק-חזק.
"שלום מלאך, לא ראיתי אותך מהבוקר.." הוא אמר, ליטף את ראשי ונשק למצחי,
"אני יודעת.. איך היה?" עמדתי בסלון וצפיתי בו תולה את הז'קט, את התיק ואת המפתחות על הקולבים ליד הדלת.
הוא נאנח. "מתיש.. מאוד מתיש. אנחנו עובדים בלי סוף והזמרת החדשה הזו שרצתה שאעבוד איתה לגמרי פרפקציוניסטית." הוא התלונן.
"אז אתם ממש שילוב מושלם, לא?" חרצתי לו לשון, והוא החמיץ פנים וניגש למקרר,
"רעבה, ביילי?" שאל אותי, המהמתי לשלילה ונענעתי את ראשי במרץ.
"טוב, הפסד שלך." אבא משך בכתפיו, והוציא צנצנות של חמאת בוטנים וריבת חלב מהמקרר וכף גדולה מהמגירה.
נעצתי את עיניי בשקיקה בחמאת הבוטנים גם כשאבא התיישב לידי, הדליק את הטלוויזיה על ערוץ אקראי והחל מלקק ריבת חלב מהכף.
"טוב.." חשבתי בקול, ורצתי להביא עוד כף מהמגירה, "תביא קצת.." חטפתי מידו את ריבת החלב ודחפתי לפי כפות גדושות בממרחים המתוקים.
אבא חייך אליי חיוך זהוב וצחקתי. הגשם בחוץ התחזק והכאבים רק גברו מהקור, "אבא, תדליק את הרדיאטור," ביקשתי ממנו, "הרגל שלי בקושי מחזיקה מעמד בקור הזה.."
"הרגל שלך?" הוא הופתע, "מה קרה לרגל שלך?" הוא קם וכיוון את הרדיאטור לחום הגבוה ביותר,
"היא.. התעקמה קצת, אבל זה שום דבר רציני." ליטפתי את רגלי בזהירות, וחייכתי חיוך תמים.
"אוי.. נו, כשהתקשרתי אמרת שהכל בסדר, למה לא סיפרת לי? הייתי יוצא מוקדם יותר.." הוא התנצל, ועטף אותי בזרועותיו הארוכות. 'אם זה רק היה משנה...' נאנחתי בלבי והתפללתי שהעבודה בסטודיו תפסיק לקחת לי את אבא כל-כך הרבה.
"אני חושבת שכדאי שאלך לישון, שאחזיק מעמד בבית-ספר מחר." התחמקתי מבין ידיו וקמתי לכיוון חדרי,
"ממתי אכפת לך כל-כך מהלימודים?" הוא שאל בפליאה,
"מהיום, כנראה." עניתי, בחצי חיוך, וחמקתי בין דלתות החדרים.
רגע לפני שנכנסתי לחדרי עלו במוחי מחשבות על היומן בארגז המצעים. פניתי לאחור ופתחתי את הדלת בראש המדרגות. פסעתי בשקט על קצות האצבעות, כאילו אבא עלול לשמוע ולתפוס אותי.
פתחתי שוב את ארגז המצעים והוצאתי את השכבות העליונות של תכולתו.
באורח פלא הופיעו בתוכו שתי המחברות, הגדולה וקטנה, אחת ליד השנייה תחת סט מצעים אדום למיטה. חשדות שאבא התעסק איתן בעבעו בתוכי, אך העדפתי להאמין שפשוט לא מצאתי אותן אחר הצהריים.
הנחתי את המצעים והמחברות בערימות על כיסוי המיטה האפור והוצאתי בזהירות את הספר ממקום מנוחתו. תחבתי אותו תחת זרועי ואת כל אשר הוצאתי החזרתי חזרה בדיוק למקום בו זכרתי שהיה קודם לכן.
הורדתי את מכסה הארגז והיומן כמעט ונפל מחיקי, אז מיהרתי לתפוס בו בשתי ידיי ומכסה הארגז נסגר בטריקה.
"הכל בסדר שם?" אבא צעק מהסלון,
"הכל מעולה, לילה טוב." עניתי בקצרה וקפצתי לחדרי.
הנחתי את היומן על הכרית והחלפתי בזריזות לבגדי השינה שלי. כיביתי את מנורת התקרה והמאוורר ונכנסתי תחת שמיכת הפליז האדומה. את הספר הנחתי על ברכיי בשיפוע כך שיהיה לי קל לקרוא, והדלקתי את מנורת הקריאה שעל דופן המיטה.
-
"בבקשה, אבא, שב.." היא לחשה, ומיהרה להתחבא מאחורי רגליה של אמה המפוחדת.
הוא הרים את הבקבוק הכחול בידו האחת וניפץ אותו על הרצפה. רסיסי זכוכית זעירים התעופפו לכל עבר ופגעו בראשה, אך כל מה שעניין אותה היה לוודא שתעבור את הלילה בהצלחה.
"אתן עושות לי דווקא, אתן רוצות שאמות! לא פלא... זונה שכמותך, אני שונא את שתיכן!" הוא צרח אל השמים, ופגע היישר בליבן של השתיים. אמה נשברה ונפלה על ברכיה.
"אבא, תירגע, אתה רק קצת שיכור... אתה תקום בבוקר ושוב תצטער, ושוב לא תזכור מה קרה הלילה. בבקשה, בבקשה תירגע.." היא התחננה והעזה להתקדם צעד נוסף לכיוונו,
הוא הרים את ידו, היא הסתירה את פניה מפניו, ובתנועה חדה הוא הנחית את ידו על הקיר ליד ראשה. יבבות בקעו מפיו,
והוא קרס על הספה החומה. הוא טמן את ראשו בין הכריות והכתים אותן בדמעות מלוחות שזלגו מעיניו כמשני ברזים.
אמה קמה על רגליה בבת אחת ומיהרה להביא ספל מרק חם ומגבת מטבח נקייה.
הוא התיישב והתיישר, ניגב את פניו ושאב בלגימה אחת את כל תכולת הכוס. כולם נשמו לרווחה, עכשיו החיים יכולים להימשך כרגיל.
היא נגבה את אגלי הזיעה הקרה ממצחה, ובסהרוריות חזרה לחדרה החשוך.
'השגרה הזו לא תשתנה בקרוב..' חשבה לעצמה, ונרדמה בשנית.
-
הדגל המשובץ התנופף ברוח הקרירה של תחילת ספטמבר. האור הירוק הבהב והורה למתחרים למהר ולהעביר הילוך.
הוא לחץ על דוושת הגז, ובחריקה מחרידה יצא לדרך.
את המקום השישי כבר עקף, כך גם את החמישי והרביעי. כעת הוא בקרב על המקום השלישי, הוא בקרב על השבת הכבוד שלו.
הגלגלים כמעט עלו באש וניצוצות הבזיקו מההתחככות שלהם עם כביש האספלט העקלקל.
המכונית הכסופה בה ישב נשרטה אין-ספור פעמים מגדרות התיל שבצידי המסלול וממתחרים שלא ויתרו על רכושם. הוא אהב את זה, את הכבישים הפתוחים בחצות, התמכר אליהם, ולא הצליח לצאת.
- - - - - - - - - -
קצר, אבל אני באמת מעדיפה לשמור את ה"מתח", אם לקרוא לו ככה,
בקטע הזה.
מקווה שאהבתם,
והפרק הבא יעלה בקרוב. 
סוף שבוע נפלא לכולם 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
