כל כך מצטערת...
נסעתי ביום שלישי בבוקר כשעל המצפון שלי יושב הפרק הזה והידיעה שלא הצלחתי לסיים אותו,
ואני ממש מצטערת שנתתי לכם לחכות כל כך הרבה.
תודה רבה על התמיכה, בכל זאת,
כיף לדעת שיש כאלה שאוהבים את הסיפורים שלי. 
טוב, חפרתי מספיק, קבלו את הפרק.. 
"פלאשבק"
פרק שישי;
קמתי לכיוון ג'יי קנְט וקבוצת המוזיקאים בחשש, עקבתי עם עיניי אחרי נעלי האולסטאר הזוהרות.
"הי, תראו מי פה, ביילי בוי" –"ביילי המוזרה.." הם נהגו לכנות אותי בשמות האלו גם כשלא הייתי לידם.
הם לחשו וצחקקו ונעצו בי עיניים, כאילו בזה הרגע פלטה אותי חללית, לבושה בתחפושת חייזר ירוקה.
הבטתי לאחור אל סאמי שחייכה אליי וסימנה לי להתקדם, "תדעי שמעולם לא אהבתי אותך", ציירתי לה עם שפתיי בצחוק, היא עיוותה את פניה והסירה את משקפי השמש מעיניה הגדולות.
"ביילי, נכון?" שאל ג'יי ומשך בידי למטה, ישבני נחבט בבטון הקשה. האחרים עוד המשיכו לנעוץ מבטים בפניי ולגחך פה ושם.
"אמ.. כן, ביילי", עניתי נבוכה.
"ומה מעשייך כאן?" שאלה אותי בחורה רזונת עם שפתון כחול ופסים סגולים בשערה השחור,
"באתי.. אה, בשביל לשאול אם.. א-אם אפשר להצטרף אליכם?" עניתי בקול רועד, והם צחקו.
הנערה ששאלה אותי שילחה בי מבט מזלזל וחזרה להביט בג'יי מיד לאחר מכן. הוא בחן אותי בחיוך, ובלי לומר מילה הניח על ברכיי גיטרה יפהפייה בצבעי טורקיז ושחור.
"תשמיעי לנו מה את שווה", אמר בחור אחר, מתולתל עם בגדים זורקים, כובע גרב ירקרק-אפור ומשקפיים.
הבטתי בגיטרה, אז בג'יי ואז בבחורה עם הקוקיות הסגולות. אחזתי עם ידי האחת בצווארה של הגיטרה, השענתי אותה על ברכי השמאלית והחזקתי את האקורד הראשון מהמנגינה שאני וטום הלחנו לפני כמה חודשים.
פרטתי עם אצבעותיי הארוכות על מיתרי הגיטרה בקצב, האצבעות ביד השנייה ריצדו מנקודה לנקודה על צווארה של הגיטרה, יוצרות צלילים חדשים, מאריכות ומשחקות עם המנגינה.
"היא טובה.." לחשו סביבי כל כמה רגעים.
סיימתי את הנגינה עם התו האחרון שזכרתי והשענתי את הגיטרה חזרה על שתי ברכיי.
הרמתי את ראשי וסקרתי את החבורה שהתגודדה סביבי, היו שם ילדים מכל גובה, גיל וסוג.
הבטתי בג'יי, שיערו החום החלק התבדר בבריזה הנעימה שחלפה דרכנו, עיניו הירוקות עוד בוהות בי בחיוך לועג והוא אמר –"עצה שלי, ילדה – חזרי אחרי שתדעי לנגן יותר משלושה אקורדים." וזה המשפט המעליב ביותר שאמרו לי אי-פעם.
פי נפער לרווחה, כך גם עיניי הדומעות, זרקתי את הגיטרה שבקושי נשארה שלמה וקמתי ממקומי.
רגע לפני שהלכתי משם קלטתי בזוית עיני גם את הבחור המתולתל וילד קטן ממנו שישב לידו נועצים עיניים תוהות בעורפו של ג'יי, שעקב אחרי בעיניו עד שנעלמתי יחד עם סאם מאחורי דלתות הכניסה של בית הספר.
~
"בייב.." לחשה ליסה.
היא וגיאורג שכבו על הספה הפינתית בסלון הכתמתם, ראש לרגליים, והניחו לשיחה להתגלגל בשתיקה. לא היה צורך ביותר מזה.
"אני דואגת לילדה", היא הוסיפה, "ביל שוב עסוק, אנחנו צריכים להזמין אותה להיות אצלנו קצת."
-"בשביל מה, שתשתעמם פה ולא בבית שלה? את בלימודים כל אחר הצהריים," גיאורג נחר בבוז והתרומם לישיבה,
"אני... לא בטוחה שארשם לקורס בסמסטר הזה." ליסה לחשה, התרוממה גם היא והתיישבה לצד גיאורג בראש מושפל.
"מה זאת אומרת?" הוא שאל בפליאה. ליסה לומדת עיצוב פנים כבר שלוש שנים, הפעמים היחידות בהן וויתרה על קורס היו בימי ההולדת שלי, שלה ושל גיאורג.
היא נשענה שוב לאחור, עם גבה התחתון על המשענת כך שהייתה כמעט במצב של שכיבה. היא הרימה את החולצה מעט וחשפה בטן קטנה וחלקה, ליטפה אותה שוב ושוב ואז הרימה את ראשה אליו,
"לקחתי בדיקה לפני שבוע, ו.." היא שאפה כמות אוויר נכבדת לריאותיה והורידה חזרה את החולצה, "הרופאה אמרה שאני בשבוע התשיעי, והחלטתי שאני רוצה להישאר בבית, איתך, כל עוד אנחנו עדיין לבד." חיוך רחב התפרש אט-אט בין לחייו של גיאורג, הוא הביט בה בעיניים נוצצות והסתובב עם כל גופו אליה.
"את... צוחקת, נכון?" הוא שאל בתדהמה.
היא חייכה גם כן, והנידה בראשה לשלילה בהתרגשות.
"יפה שלי, איזה כיף!" גיאורג קם על רגליו ומשך אליו את ליסה מוכת ההלם, "יהיה לנו ילד! יהיה לנו ילד!" הוא צהל בשמחה.
-"ילדה." ליסה קבעה בהבעה חמוצה והתנתקה מגיאורג בבת אחת, "זו תהיה ילדה." היא אמרה שוב.
"לא, זה יהיה בן." גיאורג התווכח, "ואני אוכל לשחק איתו כדורגל בראשון בצהריים, וללמד אותו לנגן ולצרוב סטייקים, ונשתה בירה ביחד ו-"
"גיאורג, מתוק שלי, זו תהיה בת. אני רוצה בת!" היא רקעה ברגליה בעצבים ונחתה על הספה בחריקה קלה, "אני רוצה ילדה קטנה, שאני אוכל לסרק לה את השיער הארוך ולקלוע אותו לצמה יפה, לאפר אותה, למרוח לה לק, ללמד אותה להשתמ-"
-"אוקי, זה מספיק!" רטן גיאורג.
הוא התיישב על צידה המרוחק של הספה והפנה את גבו לליסה, שניהם ישבו שלובי ידיים וזעופי פנים, רחוקים אחד מהשני כמה שיכלו, ולא הסכימו לדבר.
עברה דקה, עברו שתיים, השתיקה ביניהם שוב העיקה וחוסר הנינוחות יצר אווירה שאפשר היה לחתוך בסכין.
"היא הייתה יודעת מה להגיד עכשיו", ליסה אמרה לפתע.
עיניו של גיאורג נפערו ברגע והוא התיישר במקומו. "היא תמיד ידעה מה להגיד," היא אמרה שוב.
גיאורג הסתובב, פעור עיניים ונעץ את מבטו בגבה הצנום של אשתו שישבה לפניו, "מ-מאיפה זה בא?" הוא שאל מבוהל.
"זה פשוט ש... תמיד יהיו לנו משברים, גם אם נהיה הזוג המושלם, ו..לונה תמיד הצליחה לפתור הכל, להרגיע הכל-"
"חוץ מאת המשברים שלה עצמה.." גיאורג צחק,
"בדיוק." ליסה אמרה בקצרה והסתובבה עם כל גופה אליו, "היא הייתה כל כך מאושרת לו ידעה שיהיה לנו ילד.." היא נאנחה בעצב והתכרבלה בין זרועותיו הגדולות.
הוא חייך לעצמו, בלי שליסה תראה, מאושר כמעט, וליטף את בטנה השטוחה.
"בואי נשמור את זה לנו בינתיים." הוא לחש לאוזנה, וזו הנהנה בראשה בעיניים עצומות.
~
"אידיוט! נפוח, אגואיסט מטומטם!" סאם צווחה בכל רחבי המסדרון.
היא משכה אותי בידי עד לשער, כך הסתבר, וצעדיה היו גדולים כל כך עד שנאלצתי לגרור את רגלי עד כדי ריצה בשביל להדביק את הקצב.
"די, זה לא היה כל כך נורא..." ניסיתי להרגיע אותה ומעט את עצמי. ראשי נשאר מושפל כל הדרך ואילו פניה של סאמי עטו צבע עגבנייה בוער.
"לא כל כך נורא? על מי פה את מנסה לעבוד?!" היא זעקה ורצה היישר אל האוויר החם שעטף את המבורג אותו יום.
השמש סנוורה ושתינו הורדנו את משקפי השמש מהמצח על העיניים,
"אל תגזימי, קשה לך לשמוע ביקורת. וזה לא היה מכוון אליך בכל מצב.." אמרתי לה בקול שקט.
פניה רק סימנו לי שהצלחתי להרגיז אותה עוד יותר אחרי שג'יי אמר את מה שאמר, היא הניפה את ידיה לכל עבר בפראות ובעצבים והמשיכה לצעוק ולהטיף לי מוסר על כך 'שאני מתנהגת כמו רכיכה, אני נותנת להם לדרוך עליי כמו שטיח אמבט מלוכלך ולא יודעת לעמוד על שלי'.
כמובן שאני לא באמת כזאת, לא בדרך כלל בכל אופן, אבל ליד ג'יי והחברים שלו אני מתגמדת.
"תפסיקי, את יודעת מה את שווה! אני לא אתן לך לעשות מעצמך צחוק מול חבורת הליצנים האלו, גם ככה אין להם שום טעם במוסי-" סאם צעקה שוב, אך הפעם, למזלן של אוזניי, נקטעה על ידי קריאות שהגיעו מפתח המבנה.
"אתן שם, עצרו ! "
-"קה." היא השלימה את עצמה בלחישה, ושתינו רצנו את כל הדרך שנותרה לנו עד היציאה מבית הספר.
נו, איך? D:
ואיך אתן מתרשמות מהסיפור עד עכשיו? חשוב לי לדעת... 
שוב, סליחה על הפער שנפתח בין העדכונים, אני אנסה
כמה שאני יכולה לשפר. אבל כרגע הכל תלוי בלימודים. (:
חג שמח,
שבוע טוב, וקריאה נעימה.
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
