ואולי זה סתם

הזיה

אולי אני אתעורר מהחלום המבהיל הזה

איך חדרת לי לחיים שוב

והפכת אותי שוב

והערת אותי

שוב

אולי פשוט הייתי צריכה את הפעם השלישית כדי להבין

כי 3 זה המספר שלי

ואולי אתה התגעגעת אליי שוב

וזה מצחיק שכבר עברה שנה
אבל בתוכו שום דבר לא השתנה
אחרי כל כך הרבה זמן
זה עוד אתה

באמת חשבתי על זה

השתניתי כלכך בשנה האחרונה

ואיכשו חזרתי שוב לנקודת ההתחלה

אחרי כל מה שעבר עליי השנה כנראה הבנתי

שככה הכי טוב

ואני יודעת שלא

ואפילו אני שוב מחכה לטלפונים שלך

נמאס לי מהשוב הזה

כשכבר היכרתי כמה אנשים
הכי עניין אותי לראות אם הם דומים
או לא דומים לך
אם בלעדיך אז עדיף לבד
כי בלעדייך זה עצוב עם כל אחד
כי אני יודעת שזה לא אתה

וכל פעם מחדש אני מבינה שאין כמוך

אין מישו שיכיל את כל אותם הדברים כמו שאתה יודע

כמו שאני רוצה

מרוב הרומנטיות אני נראית לידך אפילו קצת צינית

מפחדת שוב ליפול לאותה מלכודת

מפחדת שיימאס לי מהר מדי

מפחדת שלא יימאס כלל

יש דברים שברגע שאני מדמיינת אותם בעיני רוחי

שברגע חושבת ורוצה

אני יודעת שהם לא יקרו

אבל איתך

אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב

                                  או להרגיש

ואני יודעת שאנחנו נהיה בכל מקרה

והלילות לא נגמרים
שעות תקועות במחוגים

קשה לי לקום בבוקר

תמיד היה לי קשה לקום

אבל זה היה יותר מהבחינה של להתעורר

עכשיו פשוט קשה לי לקום פיזית מהמיטה

להתנתק מהבועה שלי ולפרוץ לתוך עוד יום קולני

אני מתה שהשבוע הזה ייגמר כבר

מעבירה אותו בזוטות

בטלפונים חסרי חשיבות ובמעשים חסרי תכלית

לפעמים פשוט בא לי להגיע לתחתית

שתבוא ותוציא

ותחבק אותי חזק חזק

ואז אני מבינה שהדרך ארוכה מדי

כמו נ צ ח בטח גם כואב לך
געגועים הם גם הילדים שלך

לפחות חזרתי לשמוע רוק נורמלי

וכל האולי הזה

איתך הם תמיד מתבטלים

אבל מה יקרה

הפעם?

לבנות ארמון בחול

גדול ויפה

ליצור לו בריכה קטנה,

לאגור את הנוזלים,

וגם חומה מקיפה שתשמור עליו

על הצריח הכי גבוה לתלות דגל

בתוך הארמון גרים נסיך ונסיכה

וגם כמה קטנטנים שמשתובבים

וכלב

בעצם..

עשרה

וגם עשרה סוסים

שלא יהיו לבד

ואז

ברגע אחד

בום

צונאמי

בעצם..רק גל מספיק גדול

רוצה כרבול בתוכך

שתחנוק אותי מרוב החיבוק הגדול

מרוב שאתה שומר עליי

ואז תחזיר לי את האוויר

כמו שרק אתה יודע

כבר שכחתי כמה מר הטעם של הגעגוע

טוב מכדי להיות אמיתי

ואולי..זה לא?

"יום אחד הוא התעורר

וראה שהוא מחזיק

את הפרח הכי יפה

שהוא אי פעם ראה

הוא עצם את העניים

כי הוא לא האמין

הוא פקח אותן שוב

והיא עדיין הייתה"

מה יהיה איתי

ואיתך

ויש בכלל

איתנו?

לדעת כלום עדיף על לדעת הכול

ולדעת חצי זה לא לדעת בכלל [?!]

[עריכה]: סתם היה נראה לי ככה

לפעמים באלי לקפוץ עלייך ולהפיל אותך על הרצפה

ואז לנשק את החבורה שצמחה לך עד שתיעלם

קטנות קטנות

נוגעות לא נוגעות

ואז כמובן שתגלגל אותי ותחזיר לי

במקום אחר לגמרי

ובאופן שיכאיב רק בתקופה שאחרי

ולפעמים

לפני שאני מתקשרת

אני מנסה לנחש איפה אתה עכשיו

אולי באמצע אימונים

אולי בכלל בהפסקה בשקם עם החבר'ה החדשים שלך

אולי יושב על המיטה ומנגן כמו שרק אתה יודע

ואז חושבת פעמיים אם כדאי להפריע לך או לא

ומחליטה תמיד את אותה ההחלטה

פעם דמיינתי אותנו ביחד

וגם אם דמיינתי עצמי עם מישהו אחר

כבר ראיתי בעייני רוחי איך אני עוזבת אותו למענך

רק בשביל להיות איתך

בסוף לא הייתי עם המישהו אחר

ורק אתה נשארת

מוזר לי לדבר איתך

פתאום אני מרגישה כלכך עירונית

וכלכך ילדותית

ואני  אוהבת את זה

להיות הילדה הקטנה שלך

שתמיד שומרים עליה

שתמיד אוהבים אותה

ולפעמים מספיקה דקה

או הודעה

להבין שזה חזק

להבין שזה לא מובן בכלל

אני אוהבת להיזכר תמיד בהתחלה שלנו

לשמוע את השיר שלנו שוב ושוב ושוב

לחשוב אם באמת יש משמעות נסתרת מאחורי המילים האלו

חושבת שאולי אז וויתרתי עלייך מהר מדי

ועכשיו, אתה תמיד תהיה רחוק

עד שאשמע את פעימות הלב המאיצות שלך

מוזר

אבל איתך קשה לי לראות את הסוף

תמיד כשאני מכירה מישהו אני כבר רואה בעיני רוחי מתי אני הולכת להיפרד ממנו

וגם איך

ואיתך..אני פשוט לא חושבת על זה

אולי מפחיד אותי

אולי פשוט איתך אפשר באמת ליהנות

לפעמים אני אוהבת להמתיק

ולדמיין עצמנו גרים בדירה שכורה בתלאביב

ואז עוברים לקיבוץ-מושב שלך

5 ילדים וכלב

ואולי אפילו איזה בריכה בצד

פתאום תוכנית הבריחה שלי לא כזאת נוצצת

אני כבר רואה איזה אבא טוב תהיה

שלפעמים באלי לעשות אותך

כזה

מאיפה חזרו כל הפרפרים האלו

מאיפה הגיע החיוך המאוהב הזה שוב

והציפייה לשעת ת"ש הבאה

לשיחה שלנו

לפעמים באלי לקפוץ עלייך ולהפיל אותך על הרצפה

ואז לנשק את החבורה שצמחה לך עד שתיעלם

קטנות קטנות

נוגעות לא נוגעות

לאהוב אותך