25.3
דמעות יפות
גדולות ומלאות
בדיוק כמו שחלמתי
הייתי מוכנה לעשות הכול כדי שיבואו
אבל פתאום אני חושבת
זה היה שווה את זה?
10.4
אז במבט לאחור..כן, זה היה שווה את זה
היה שווה את הבכי והמועקה
את הדיכאון וחוסר התאבון שתקפו אותי לכמה ימים
את ההרגשה ששומדבר ואף אחד כבר לא שווה את זה
אין הרבה אנשים בגילי
עזבו
אין הרבה אנשים בכלל שזוכים לחוויה כזאת
להיפגש עם נוער גרמני
ולחיות אצל אחד בבית
ושהוא יחיה אצלי
לדבר על הכול
להראות את הכול
ללמוד על הכול
ולחיות
באמת לחיות
והבני זונות האלה יודעים לחיות...
הריח שלך לא יוצא מהחדר שלי
אני מקווה שייצא כבר, יתנדף
דבר אחד פחות שיזכיר לי אותך
ועדיין, מפחדת מהרגע בו אפי יהיה נייטרלי
שלא יהיה במה להיאחז
הוכחה לכך שבאמת היית כאן
היה קשה לי לוותר על החדר שלי
ובאותו יום שנסעת היה לי כלכך קשה לחזור
הייתי מוכנה לישון כל החיים על המיטה הקודמת שלי
ולראות אותך מתרווח על הזוגית שלי
והעיקר שתהיה פה
שתעשה איתי את השטויות כמו תמיד
תחזיר אותי לילדות
תצחק איתי על כולם
ותצחק גם עליי ועל כמות העצים ששברתי מאז שהתחלתי ללמוד נהיגה
שתלמד אותי עוד פעם אחת
רק עוד אחת
את השיר ההזוי של פטינה
ותיתן לי את החיבוק הגרמני הזה כמו שרק אתה יודע
אנחנו בנויים מהווה ומזכרונות
והזיכרונות שאנחנו רוצים שיהיו לנו
אבל לפעמים אני שואלת את עצמי
זהו?
איך אני אדע שמה שקרה באמת קרה?
אז יש לי תמונות
ויש לי חברים שמזכירים
ויש לי אותם עדיין
לא כמו שהיה
אבל עדיף על כלום
ויש את הפרויקט שמתוייק ביד ושם
[ועשה אותי גאה כלכך]
ואת כל שאר הדברים שעשינו
ויש לי את הטבעת העקומה
והצלקת הקטנטנה
והשרשרת המדהימה שניקו קנה לי
ואת המילים העוצרי נשימה שכולם רשמו לי שם
אם רק הייתי רואה בעצמי עד כמה אני נהדרת..
ועכשיו
אקח לי את הדמעה הכי גדולה
הכי יפה
ואמסגר אותה
אשמור אותך בשבילך
שתדע
לעולם לא אשכח
הם לא מתים
אבל לפעמים ההרגשה כלכך קרובה לכך
איך אפשר להגיד למישהו להתראות בידיעה שרוב הסיכויים שלעולם לא תפגשו
איך אפשר להתלות בתקוות שאנשים נפגשים תמיד פעמיים
איך אפשר להשאיר אדם עם התקווה היחידה הזו?
How You say GOODBYE for the last time?
כלכך התבגרתי בזמן האחרון...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
