פעם לא האמנתי שיש דבר כזה אנשים מתאימים

אם כבר, אנשים שמתאים להם

או אנשים שמתאימים לי

אבל איכשהו כשהאצבעות שלי נכנסות בין שלך בצורה כזו מושלמת

משהו מרגיש שונה

ולפעמים נדמה כאילו זה הדבר הכי חכם שעשיתי

ולפעמים נראה כאילו זו הטעות הכי גדולה

ולפעמים אני שוכחת שיהיה גם את היום שאחרי

ולפעמים אני תוהה עד מתי תישאר

ולפעמים אני מסתכלת עלייך ושואלת אם זה אמיתי

ואז אני עוצמת עיניים

ויודעת שכן

וכשאתה נכנס בי עם העיניים

עושה לי כוויות עם הידיים הגדולות האלה שלך

 זורק מילים וקולע

והורג כל טיפה של פחד

אני רק מפחדת עוד יותר

הייתי רוצה שתחבק אותי עד שהצלעות שלי ישאירו לך מקום

שתלטף עד שהשיער יסתדר בשבילך

שתנשק עד שאשכח איך זה לנשום לבד

איך זה לנשום בלעדייך

וכל מילה מרגישה כמו בזבוז של נשיקה

וכל נשיקה מרגישה כמו בזבוז של מילה

ומה אומר יותר?

וכשאתה עצוב אני לא אוכל להיות שמחה

לא יכול להיות לי טוב כשלך כבר לא

הייתי רוצה שיעלה לך חיוך רק מלחשוב עליי

לעשות לך מצברוח טוב משיחה קטנה

אבל כשאתה כלכך קרוב

קשה לי לקרוא

קשה לי להגיד

קשה לי להתגעגע

וקשה לי גם להיפרד מזה

וממנה

מהילדה הקטנה הזו שלא רוצה לעזוב

או שיעזבו אותה

וכלכך כעסתי

והייתי כלכך עצובה

עד ששכחתי את מה שבאמת חשוב

אותך