25.3

דמעות יפות
גדולות ומלאות
בדיוק כמו שחלמתי
הייתי מוכנה לעשות הכול כדי שיבואו
אבל פתאום אני חושבת
זה היה שווה את זה?

10.4

אז במבט לאחור..כן, זה היה שווה את זה

היה שווה את הבכי והמועקה

את הדיכאון וחוסר התאבון שתקפו אותי לכמה ימים

את ההרגשה ששומדבר ואף אחד כבר לא שווה את זה

אין הרבה אנשים בגילי

עזבו

אין הרבה אנשים בכלל שזוכים לחוויה כזאת

להיפגש עם נוער גרמני

ולחיות אצל אחד בבית

ושהוא יחיה אצלי

לדבר על הכול

להראות את הכול

ללמוד על הכול

ולחיות

באמת לחיות

והבני זונות האלה יודעים לחיות...

היה קשה לי לוותר על החדר שלי

ובאותו יום שנסעת היה לי כלכך קשה לחזור

הייתי מוכנה לישון כל החיים על המיטה הקודמת שלי

ולראות אותך מתרווח על הזוגית שלי

והעיקר שתהיה פה

שתעשה איתי את השטויות כמו תמיד

תחזיר אותי לילדות

תצחק איתי על כולם

ותצחק גם עליי ועל כמות העצים ששברתי מאז שהתחלתי ללמוד נהיגה

שתלמד אותי עוד פעם אחת

רק עוד אחת

את השיר ההזוי של פטינה

ותיתן לי את החיבוק הגרמני הזה כמו שרק אתה יודע

אז יש לי תמונות

ויש לי חברים שמזכירים

ויש לי אותם עדיין

לא כמו שהיה

אבל עדיף על כלום

ויש את הפרויקט שמתוייק ביד ושם

[ועשה אותי גאה כלכך]

ואת כל שאר הדברים שעשינו

ויש לי את הטבעת העקומה

והצלקת הקטנטנה

והשרשרת המדהימה שניקו קנה לי

ואת המילים העוצרי נשימה שכולם רשמו לי שם

אם רק הייתי רואה בעצמי עד כמה אני נהדרת..

איך אפשר להתלות בתקוות שאנשים נפגשים תמיד פעמיים

איך אפשר להשאיר אדם עם התקווה היחידה הזו?

How You say GOODBYE for the last time?

כלכך התבגרתי בזמן האחרון...