איך הגעתי למצב הזה
שאני דומעת
שאני מרגישה שהכול מתפרק
פוחדת שתראו אותי ככה
דומעת
מתפרקת
עצובה
פוחדת שהמצב הזה יתקע
ששחר לא תירגע מההיסטריה שלה
או עומרי מהאגו שלו
או הוא
עם הבלבול המטומטם שלו
הרי זה לא סתם..
ונרגעתי
באמת
אבל אני חושבת
לאן היא נעלמה
לאן נעלמה אותה ילדה שסירבה לאהבה
שהעדיפה להיות עיוורת
ולפזר את "החבר" בין כל ידידיה
שלא הרגישה רע אחרי נשיקה עם זר
או עם אדם קרוב
אותה ילדה שלא אמרה
יהיה טוב
אלא
עכשיו טוב
לאן נעלמה אותה ילדה שרק רצתה לבכות
לאן היא הלכה לפני חמש דקות
למה פתאום אני מצליחה
מרגישה צורך עז לבעוט במישהו
לנשוך
להרוג מרוב מכות
כלכך כואב לי
אולי זה ההליקס החדש
או מה שעבר עליי השבוע
*דמעה*
לאן נעלמו כולם?
לאן היא נעלמה
אותה חברה חדשה-ישנה
שנהפכה לאדישה אליי
שלא עוזרת לי ברגעים הכי קריטיים
לאן נעלמו אותם אנשים בודדים
שהפיגו את רגעי הבדידות ב"ביחד"
לאן אתה נעלמת?
שהבטחת משהו
ושוב לא קיימת
אתה אף פעם לא מקיים
למה אני רואה בה אותי
בכל מילה ומילה
כאילו נכתבה עליי
עד כדי כך שאני לא מוצאת משפט לצטט
כי כל אחד טוב מהשני
ונמאס לי לפחד
מהיום זו מילת גנאי
הפוסט של הפחדים לא יוצא מהראש
ותמיד מזכיר לי
"היי...החנונית חזרה.?!"
ואולי זה גרם לי לעשות כמה דברים קצת מטופשים
אבל זוהי טבילת אש
ומטעויות לומדים...
אם הן טעויות בכלל
אולי זו השביתה שלא נותנת סיבה לקום בבוקר
או החורף שמאיים שוב בדיכאון הרגיל
או סתם התקופה הזאת שעתידה להיגמר
מתישהו
ואולי מחר יהיה טוב
סילבר
שתייה
ראש טוב
וריקודים
אך ורק ריקודים
נמאס לי להיגעל מעצמי..
אולי הצרפתי בא...
איפה זה שם אותי בסיפור הזה..?
מה אני אעשה?
בל בל בל בל בלה
נ.ב
הוספתי בצד רשימה חדשה
תסביך O
מפחיד אבל משעשע..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
