מציאות

החלטתי לכתוב סיפר בהמשכים מקווה שתהנו.... =]

זה התחיל לפני שנים רבות בעירה רחוקה ,רחוקה... סתם...

קוראים לי כריס או בשמי המלא כריסטינה  מרגולין ,

אני גרה בישראל כבר בערך 8שנים אני כרגע עולה לכיתה ט' ומחר זה היום הגדול או שלא כל כך גדול,אפשר אפילו להגיד הסיוט,

  חזרה ללימודים .

שוב פגישה עם המחנכת המרוקאית ההיא,

 נירא לי המורה הכי נמוכה ומכוערת שיש בבצפר.

 משמפחיד לפי משהיא סיפרה שיש לה אחות תאומה.

 איך אפשר לטעות פעמיים?!,

  משכן משמח אותי שהשנה החברה הכי טובה שלי תלמד לשם שינוי איתי באותו בצפר,

 ויותר טוב באותה הכיתה.

קוראים לה מאילי או בקיצור מאי,

בשנים הקודמות היא למדה בבצפר פרטי אבל עכשיו היא עברה לביה"ס  שלי ולומדת איתי באותה הכיתה.

התעוררתי בבוקר, אמא שלי הייתה כבר ערה התלבשתי מהר,

כן מהר אולם אני ילדה אבל להתלבש לא לוקח לי שנים,

 אני בכלל לא מבינה את אלה שחושבות מה ללבוש במשך שעות ניראה לי שהן מתאמצות כל כך לחשוב בבחירת הבגדים בבוקר שאחרי זה הן כבר לא חושבות בכלל בהמשך היום.

באתי לצאת מהחדר אך פתאום אצרתי נזכרתי שההורים שלי רבו ,

פעם בשנה יש להם ריב רציני כמה שבועות לפניי הנסיעה לאילת,

 שאבא שלי מקבל מהעבודה אז בזמן הריב אמא שלי אוהבת לחפור לי על הבוקר .

התגנבתי לסלון לקחתי את הרצועה של הכלב שלי ויצאתי מהר מהבית,

 חזרתי אחרי 5 דקות ונכנסתי בשקט ,

 אך מתברר שלאמא שלי יש שמיעה יותר מידי טוב .

"נו כריסטינה אכלת כבר משהוא, אל תשכחי  את האוכל לבצפר תיראי כמה את רזה לא אוכלת כלום.

אוי ומזה הג'ינס הזה עליך תיראי איזה חור יש בו.

 לא מבינה את האופנה של היום ללכת עם מיכנס קרועה לכי תחליפי אותו מיד".

 בעודה מקטרת לקחתי את האוכל ויצאתי מהבית ,

בלי להגיב אני רגילה לזה כך שאני מתעלמת .

מאילי כבר הייתה ליד הבית שלי הלכנו כ 7 דקות ואז הגנו.

לטענתה של מאילי ביה"ס ניראה כמו בית סוהר רק עם הרבה צמחיה.

 אצלנו בביה"ס יש סורגים בקומה השלישית, כי הייתה ילדה עוד הרבה לפניי שהגעתי לביה"ס שניסתה להתאבד. והיה מיקרה של תלמידים,בזמנים שכנירא ידיעת הפיזיקה שלהם לא הייתה מפותחת אז הם זרקו שקית זבל עם מים מהקומה השלישית על מורה שכיום היא נכה.

הגנו לכיתה,חברה שלי  מהכיתה שמרה לי כבר מקום לשבת אך נאלצתי לאכזב אותה לא היתי משאירה את מאילי לבד ביום הראשון בביה"ס חדש.

יש לי בכיתה 2בנות מרוקאיות והן חברות שלי,

 וזה בגלל שהן מרוקאיות רק במוצע

 האופי שלהן אחר לגמרי  הן ממש לא  כמו שאר המרוקאים הן בנות טובות כאלה והן אפילו דיי שקטות לאחת קוראים אדי ולשנייה ענבר .

בנתיים בזמן שאני ומאילי תופסות לנו מקום לכיתה נכסים מיכאל, דני,בני, מקסים וארטיום הסיוט שלי חלקית,אין הבנים האלה לא מתבגרים .

מיכאל הוא ילד בלגניסט, המורה לתנ"ך תמיד בוכה בגללו.

  דני,מקסים וארטיום די שקטים,

מקסים הוא הכי שקט בינם ומתנהג הכי בבגרות.

 הם תמיד יורדים עליו הוא ילד עם משקפיים ושער שחור מטולטל והוא תמיד מסדר אותו עם ג'ל משנראה לא משו.

אטריום ילד שמנמן אבל די נחמד ודני אני אפילו לא אגיד מה אני חושבת עליו.

ואחרון בני זה הילד שאני הכי שונאת הוא תמיד עושה מעצמו גבר אך הוא תמיד מקבל מכות מאיזה כושי אצלנו בכיתה ואז בוכה .

מיכאל סרק את הכיתה לראות מי הגיעה עד שמבטו נפל עלי "כריסטי! כמה זמן לא ראיתי אותך", "וטוב שכך חשבתי" ממש התגעגעתי" מיכאל הכריז בקול ציני מתלהב .

המורה נכנסה לכיתה.

 "פאק מה זאת הגמדה המפלצתית הזאת, פליז תגידי שזאת לא המחנכת " לחשה לי מאילי .

"לא אומרת, תגלי לבד בקרוב" לחשתי לה בחזרה .

"כריס חדל לדבר ככה לא מתחילים שנ...  תלמידים אני חייבת להציג בפניכם את איך קוראים לך" היא פנתה למאילי.

"מאילי" מאי אמרה בקול יחסית חלש .

"מאילי אמורה חזרה בקול".

"תקבלו אותה יפה" היא אמרה לכיתה.

פתאום הסתובבה  אלינו לימור אחת מהסנוביות של הכיתה .

"ואי אתן אחיות? איך אתן דומות". כן בטח חשבתי לעצמי .

 "מה את סתומה איזה דומות " הכריז מיכאל בביטחון לשם שינוי הסכמתי איתו.

השעתיים עברו מהר ,גיליתי שהשנה נלמד פיזיקה וכימיה . כימיה שימח אותי פיזיקה לא, לא ממש היה לי מוסג איך זה כך שלא התלהבתי.

בזמן ההפסקה כל החברות שלי באו להכיר את מאילי,

בזמן שהן מכירות אותה אני יצאתי לשכבה לפגוש עוד חברות שלי שלא היו איתי בכיתה .

"זהירות!" נשמעה צעקה שהתערבבה עם הרעש בשכבה .

סמ' ספורים ממני נפל כיסא קפאתי במקום.

 עוד קצת והיתי כמו אותה מורה נכה שהזכרתי קודם.

"יואו את בסדר אני ממש מצטערת" הסתובבתי וראיתי את הילדה?!  מה איך זה יתכן מה לא בסדר איתה? חשבתי .