מציאות

שוב חונקות אותי המחשבות על החיים

המבולבלים סביבי.

אף אחד לא יודע איך אני מרגישה

אני יותר לא אפתח בפני אף אחד...

שיחשבו שטוב לי ושהכל אצלי מצויין

לכל אחד מהם יש מספיק דאגות גם ככה.

אני לא צריכה רחמים אני חזקה עכשיו, אני

יכולה להתגבר על הכל לבד.

אנשים שמחים סביבי .

כשהם חושבים שטוב לי הם לא נופלים

לרחמים כלפיהם ממשיכים לשמוח ואני

נדבקת בהרגשה עד שהם הולכים

ושוב אני לבד ורע לי.

אבל זה יעבור עם הזמן הכל עובר

בסוף הכל יהיה בסדר אני יודעת

זה תמיד ככה בסוף...