היום היה לנו את הטקס,יום הזכרון לחללי מערכות ישראל.

היה מרגש,ראיתי אנשים שבכו,שהתרגשו ושממש אהבו את הטקס.

אני מודה,אני עמדתי על הבמה ולא הצלחתי להתאפק,וירדו לי דמעות.

זה באמת היה טקס שווה,נדמה לי בין הטובים שהיו לי עד כה.

אני כל כך גאה בעצמי שהשתתפתי בטקס.

לא יודעת,זה שנטלתי חלק בלעזור להכין את האודיטוריום,שתהיה אווירה וכל זה,פשוט משמח אותי.

בזמן שהייתי על הבמה,ראיתי את אמא ואחותו של גל.

גל הוא ילד,שמת שנה שעברה,לא ממש יודעת את הסיפור,אבל לפי מה שהבנתי הוא עלה על טנדר מהצבא,

ומשום מקום צצה משאית,והטנדר והמשאית התנגשו.

אני לא יודעת אם זה,באמת מה שקרה,אבל זה מה שהבנתי.

בכל מקרה,אחותו כל כך קטנה,כל כך יפה,מעניין אם היא בכלל יודעת על בכלל מדובר.

ואיך זה בכלל להרגיש לחיוך בלי אח גדול,כשפתאום בן רגע,הוא הולך ולא חוזר?

מחריד,מזעזע,לא נעים,עצוב.

לפני שעליתי על הבמה הסתכלתי לכיוון של ידיד שלי,שמתגייס עוד איזה שבועיים וחצי,

וחשבתי מה יקרה,אילו,משהו יקרה לו.

לא יודעת,אבל אני יודעת שאני ארצה למות.

הוא בעצם,מחליף את האח הגדול שמעולם לא היה לי.

כמובן שהעפתי את המחשבה הזאת מהר מהראש שלי.

באו הרבה חיילים שלמדו בבצפר שלי,או חברים של החיילים,או חברים של המנוחים.

בכל מקרה,זה יה ממש יפה,ראיתי איך רובן בכו,איך הוציאו נייר מהתיק,מהכיס,וניגבו את העיניים.

נקרע לי הלב באותו המקום.

והמשפחות,איך הן מרגישות?

היה היום ממש הרבה ירוק בבצפר,מהכוונה של המדים והכל.

פתאום אני קולטת,שעוד שנתיים נשאר לי עד שאני מתגייסת,שנתיים.

המחשבה הזאת מעולם לא הטרידה אותי,ותמיד ידעתי,אני רוצה להתגייס ויהי מה!

בזמן האחרון אני גם חשבתי,על אולי ללכת לקרבי.

נראה,יש לי עוד זמן לחשוב על זה.

~

קיבלתי היום ת.ז D:

התמונה שלי יצאה קצת יותר מדי עלובה,אבל שמתי מעל התמונה ,תמונה יפה שלי ^^

בכל מקרה,כשירצו לראות את הת.ז שלי עם התמונה האמיתית שלי,(כמו למשל השוטרים),אני אראה להם את התמונה המקורית.

תמונות לתיעוד:

~

היום לא הצלחתי להתייחס אליו מגעיל,פשוט לא!

הוא היה יותר מדי חמוד אלי,ויותר מדי יפה D:

כפרע עליו ^^

אני חושבת,שאני לא אוותר,לא אכפת לי מה רוצה הגרול,ולא אכפת לי מה רוצה ה'.

אבל אני אמשיך להלחם!

אחרי הטקס,הוא אפילו עשה לי מסאז'! D:

זה היה כ-ל כ-ך טוב ! D:

כפרע עליו XD

~

טוב היום בערב אני מקווה לצאת,ולחזור מחר בבוקר,בכל זאת יום העצמאות פיפל (:

תהנו היום,ותנצלו כל דקה,

וזהירות מהספריי

3>

הנה הסיפור שלי,מי שרוצה יכול לקרוא.*תלחצו*

*שוני בין ההיסטוריה, לבין מצב קיים [ההווה], את ההיסטוריה אי אפשר לשנות, אך את העתיד אפשר לבנות*

זה לא אחד המשפטים,זה סתם משפט שאהבתי.

~

היום הזה היה המעייף וקשה כאחד.

גם מבחינה לימודית וגם מבחינה נפשית.

היום,עברתי סוף סוף,את המגן הראשון שלי בתקשורת.

ומגן ראשון בכלל.

היה בסדר כזה,אני מקווה לעובר.

"לא נכשלתי. רק מצאתי עשרת אלפים דרכים שלא עובדות  תומאס אדיסון-"

לא יודעת,זה פשוט ממש התאים לי לזה שאני הרב נכשלת במבחנים

~

 היום בחזרות ראיתי אותו ואת החדשה שהוא הביא לחזרות,זה פשוט הרג אותי,הם יושבים ביחד,צוחקים,וזה עקץ אותי מבפנים

התייחסתי אליו,ממש באדישות וממש מגעיל,פשוט התעלמתי ממנו,והיה לי מאוד קשה לעשות את זה.זה לך ככה:אני וקים מדברות בחזרות כזה בשושו ואז הוא עושה כשה "ששששש"ואז קים אומרת לי:"אני אהרוג אותו"ואז הסתכלתי עליו הוא עשה לי שששש ואז כמעט צעקתי עליו"תתעסק בעיניינים שלך"הייתי מופתעת מעצמי למען האמת,ואני חושבת שגם הוא וגם קים,ביחד

באמת שקשה לי,ואני לא מבינה למה זה לא מסתדר לי,כלום פשוט לא מסתדר לי,מעייף.אנה אמרה להלחם.אני מנסה אבל אני חושבת שפחות ממה שניסיתי בפעמים קודמות,אני פשוט הרמתי ידיים.אחרי זה אני הלכתי לתחנה ואחרי 10 דק' ככה הוא בא,כמובן הם היו ביחד.מה הקטע הם זוג או משהו?אני לא מבינה

ואז הוא הצביע עליי ואמר משהו,הכל רתח אצלי בפנים אז פשוט הראתי לו זין!אני כל כך מצטערת על זה אבל דיי היום הזה הוציא אותי מדעתי.

"אסור לבכות על חלב שנשפך ואסור לבכות על מישהו שלא יבכה עליך."

משפט נכון,אבל למה עדיין בכיתי היום?

~

ונושא אחרון:יום הזכרון.

שאלוהים יעזור לי,אבל דווקא היום זה היה קשה לי.

ראיתי סרטון שמחר יראו בטקס,ופשוט החזקתי תקצמי כדי לא לבכות,אתמול בכיתי,אבל היום ירדו לי 2-3 דמעות וזהו,ניסיתי שלא לבכות יותר.

הוא כל הזמן תקע בי מבטים,מה הוא הסתכל,לעזאזל,זה הרג אותי.

בכל מקרה,היום הזה,אני לא ממש אוהבת את המעבר מיום זכרון ליום העצמאות,מעצב לחגיגות,נכון זה טוב שהופ הנה עברנו את הכל ובלה בלה בלה,אבל בכל זאת צריך לתת יומיים של זכרון משהו,לא יודעת.

אני ממש מרחמת על ההורים השכולים,בשבילם כל יום זה יום זכרוןהלוואי ולא ידעו עוד צער.

המוות מחייך לכולנו, כל מה שבנאדם יכול לעשות זה לחייך חזרה

הסוף,שיהיה לך יום העצמאות שמח

ולסיום שיר,השיר הזה יהיה בסרטון,האיכות לא משהו לכן אני מוסיפה גם את המילים.

המילים:

בלדה לחובש

ביצוע: יהורם גאון
מילים: דן אלמגור
לחן: אפי נצר

הם התקדמו לאט. הכל היה רגוע.
מנגד הנהר וגומא מרשרש
פתאום רעם ברק, אחד צעק: פצוע!
אני כבר בא- ענה לו החובש.
עלינו על מוקש! - צעק אז הפצוע,
אני כאן, לצידך - ענה לו החובש.

ברד של אש ניתך, ברד כבד קטוע,
מעבר לנהר, לגומא הרוחש.
הַשאירו אותי כאן - ביקש אז הפצוע,
עזוב שטויות - ענה אז החובש.
תציל את עצמך - ביקש אז הפצוע.
אני נשאר איתך - ענה לו החובש.

והם נותרו שניהם, והשדה פתוח.
והם נותרו שניהם, והם גלויים לאש.
אנחנו אבודים - מילמל אז הפצוע,
אחוז בי טוב - ענה לו החובש.
נפצעת גם אתה - מילמל אז הפצוע
עזוב, זה לא נורא - ענה לו החובש.

האש כבדה, כבדה! קשה, קשה לנוע.
רק לא להתייאש, רק לא להתייאש,
אזכור אותך תמיד - נשבע אז הפצוע.
רק לא ליפול - מילמל אז החובש.
שלך עד יום מותך - נשבע אז הפצוע.
היום הוא יום מותי - ענה לו החובש.

פתאום ענן אבק, פתאום עלתה הרוח,
וצל על הקרקע, והוא קרב, רועש.
ניצלנו! הם באים! - ייבב אז הפצוע,
אך לא שמע מילה מן החובש.
אחי, אחי שלי! - ייבב אז הפצוע.
מעבר לנהר הגומא מרשרש,
אחי, אחי שלי
אחי, אחי שלי
אחי!!!

שגרה מעייפת,אני כל כך זקוקה למנוחה.

יום שני מגן בתקשורת,מחר חזרות לטקס יום הזכרון.

משנה גישה.