מזמן לא עדכנתי,המחשב שלי עדיין מקולקל,לא רוצים לתקן לי אותו.
מוזר שכשאני על המחשב שלי,יש לי כל כך הרבה דברים לספר,אבל כשאני על המחשב של-
מישהו אחר,פתאום הכל נעלם לי.
בכל מקרה,יש לי משהו שאני רוצה לזרוק מעצמי-לשפוך לבלוג,ולסגור את העניין.
~
הבנתי שאף אחד לא מיוחד,אין אנשים נחותים או עליונים-כולנו שווים.
זה שהיא קצת יותר חכמה ממני,וההוא קצת יותר מוצלח,ולה אמא מדהימה,ולזה זה ולזאת זאת,לא אומר כלום.
נמאס לי לבכות על עצמי,ולרחם על עצמי.
אם אני רוצה להיות משהו,אז אני צריכה לעשות משהו,בנידון.
אני רוצה,ואני בטוחה שאני יכולה להסתדר בכוחות עצמי.
אני מאוד אנסה.
לאף אחד,אבל לאף אחד,אין זכות לצחוק עלי.
אני זאת אני,והדעה שלכם לא מעניינת אותי בשיט.
זה שאני לא הכי אינטליגנטית ולא הכי חכמה לא אומר כלום.
אולי אני בעצם ההפף הגמור מעצמי,וזה פשוט מחכה עד שאני אבין את זה,והוציא את זה החוצה.
פתאום נמאס לי מהכינוי שדבק לי"בלונדינית בהכחשה"גם אם זה בצחוק.
זה שאני ילדותית,ואוהבת יותר לצחוק מאשר להיות רצינית.
וזה שאני לא יודעת כמה דברים לא אומר כלום,אני מרוצה מעצמי,טוב משקרת,אבל אני העשה הכל כדי שאנשים יתגאו בי,
ובמיוחד שאני אהיה גאה בעצמי.
~
העיניינים עם יונתן מסתבכים.
אני לא נפגשת איתו,לא מדברת איתו,אני לא רוצה להיות איתו בהפסקות.
אני חייבת להפרד ממנו,אבל אני לא מצליחה,קשה לי,בגלל שאני מפחדת לפגוע בו,
מפחדת מהתוצאות שיבואו אחרי הפרידה.
אני איתו כבר רק בגלל הפחד לתוצאות.
ביום ראשון הייתי בטוחה הוא רוצה שניפרד,
אבל ביום למחרת הבנתי עד כמה טעיתי,
המילים:"יונתן אני חושבת שאנחנו צריכים להפרד"
עברו לי בראש כמו טיל,כמעט יצא,אבל הוא דיבר ודיבר,
וחייך וזה נהיה לי כבר איך להגיד את זה,לא במקום להפרד ממנו דווקא ברגע ההוא,
הייתי צריכה לחפש רגע אחר.
אבל אין הם לא באים,וזה מעצבן.
הורד שהוא נתן לי עדיין חי.
כמעעט שבועיים.
מצחיק,בטח אם נפרד הורד ינבול.
~
קיבלנו תעודות,ציונים לא זוהרים,אבל הממוצע :76.6 לעגל 77
איכשהו אני מרוצה.
אמא אמרה שהיא ציפתה לציונים יותר גרועים,לפחות איכשהו,
הציונים שלי שימחו אותה קצת.
אם כבר מדברים על ציונים היה לנו יום שלישי מבחן במת'.
המבחן היה קשה,לא כי לא התכוננתי מספיק,התכוננתי די ויותר,
המבחן עצמו היה קשה,שאפילו ילד מההקבצה שהוא הכי חכם בכיתה שאל שאלות,
אני אהיה מאוד מאוכזבת מעצמי,אם אני אקבל מתחת ל-65
תה אני לא אומרת 70 כי אני יודעת שלא יהיהדבר כזה.
כל שאלה הייתה שווה 25 ובשאלה אחת טעיתי בחישוב ובדרך.
אז לפחות 65.
~
"אין זה חשוב האמת להחליט בגיל צעיר מאוד מה
בדיוק אדם רוצה לעשות כאשר יגדל.
חשוב הרבה יותר שתחליטו על דרך מה אתם רוצים
לחיות.אם תהיו ישרים עם עצמכם וישרים עם
חבריכם,אם תקחו חלק במאבקים שטובים
לאחרים,לא רק לעצמכם,הרי נדמה לי שזה
מספיק.ואולי מה תהיו-זה כבר פחות חשוב"
(גולדה מאיר)
זה מופנה לאותם ילדים שההורים שלהם מציקים להם בשאלה,שאנחנו מאוד לא אוהבים
"מה יהיה איתך כשתהיה גדול?"
ות'אמת אין כמעט הורה שמחסיר אותה.
לפעמים הם שואלים מתוך דאגה אמיתית לעתיד ילדיהם,ולפעמים כסוג של הקנטה-במקום
לומר אתה "כלומניק",הם מנסחים זאת בלשון שאלה.
אני לא רוצה לדבר הרבה על הנושא הזה עכשיו,אולי בפוסט הבא,אבל אם עוד פעם ההורים ישאלו אתכם
את השאלה הזאת,תוכלו להגיד שלא מה שתהיה הכי חשוב,אלא מי תהיה-במובן של האופי.
מבטיחה לדבר על זה בפוסט הבא,כי זה נושא,מאוד מעניין.
אותי אישית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
