only you, make me feel good

אוקיי, אני עייפה.

אני מרגישה שהכל מתפקשש לי.

אבל הכל.אני משקיעה בלימודים,ובאמת שאני משקיעה,אני מנסה לעזור,אני מוציאה מעצמי את כל הציץ,אני כבר תשושה.

אני מרגישה שכל ניסיונותיי להצליח,נכשלים,ולא רק שאני מרגישה,זה באמת נכון.

אני כל כך ניסיתי להצליח במגן בתקשורת,אני באמת ישבתי ולמדתי,אולי בהתחלה למדתי,לא הצליח לא המשכתי,אבל אז הבנתי שכן אני צריכה להמשיך,והמשכתי.

אני פאקינג קיבלתי 55 במגן בתקשורת,אני רק יושבת על ה-50+ הזה שבתקשורת.

אני לא רוצה לדעת כמה אני אקבל בבגרות,זה כבר מלחיץ,ובכלל תקופת הבגרויות והמתכונת מלחיצה,ומוציאה ממך את הכוחות.

יום שני יש לי מתכונת בפיסיקה,וקיבלנו את החומר שבוע לפני,מורה מטומטם.

אחרי זה יש לי יום חופש[ל"ג בעומר]ויום אחרי זהבגרות בתקשורת.

דאמ ויף איט!

אני חייבת להמשיך,ואני אמשיך.

~
בימים האחרונים אני הולכת ממקום למקות ממש הרבה,אני ממש אוהבת כשיש לי מה לעשות,כשאני מחוץ לבית,זזה הרבה.

אני מרגישה מועילה,אם זה לעצמי ואם זה לציבור.

למרות שאני חוזרת הביתה כולי תשושה,ואין לי כח לעזור לאמא בנקיון.

לפחות היא מבינה,ולא כועסת.

אני מקווה שהכל יעבור.

~
מחר יום הורים,אני כ"כ ניסיתי לשכנע את המחכנת שאמא לא תבוא,והצלחתי.

אמא אמרה אחרי כמה שכנועים שסבבה,עכשיו צריך לשכנע את הדוד לבוא.

אני לא מאמינה שכל הזמן שאני לומדת ומשקיעה,הולך לטמיון.

כמה שאני יורת משקיעה,ככה אני יותר נכשלת.

לא נורא,אני בסוף אצליח.

~

פריקה:

את לא קוראת כאן,או שכן,אבל בכל מקרה,את לא מבינה כמה אני רוצה להגיד לך,כל מה שאני מרגישה,

את לא מבינהכ מה את עולה לי לעצבים:

עלאק"שלושתינו חברות הכי טובות"

בואי נודה באמת ,רק את והיא חברות הכי טובות,אני תמיד הייתי גלגל שלישי.

אז אל תערבי אותי.

ונמאס לי,כל רעיון שלי את לא אוהבת,נתתי לך היום רעיון ומה את:"לא אני לא אוהבת כאלה דברים"ועשית תנועה מגעילה כזאת על הגוף.

ומה אמרת אחרי זה"תעשו את זה רק שתיכן"

יופי,חכי כשאת תדחפי רעיון,אני העשה אותו דבר.

נמאסת עליי!

השטלתנות שלך,ה"אני יותר טובה מכולם" את ,וכל מה שקשור אלייך,עולה לי לכצבים.

אולי גמאני עולה לך,אבל זה לא אכפת לי,באמת,אני למדתי,שאת היא האדם שאני כבר הכי פחות צריכה להתייחס.

חבל,בתחילת השנה,את היית ממש חמודה,אבל משהו בך השתנה ב-360 מעלות,ואת נהיית אדם כזה שאני לא יכולה להיות לידו

~

אני לא מבינה,זה באמת הגורל,ורק הגורל?

הרי הכל אפשר לשנות,הרי את הגורל שלך,אתה קובע בעצמך.

אז איך שאני אשמה יד על כל המהלך הזה,הכל מתפקשש לי?

אתמול,ניסיתי לדבר איתך,כמובן בדרך די מצחיקה,אבל ניסיתי ונכשלתי.

אני לא מבינה,מה אני צריכה פשוט לעזוב?

פשוט להרים ידיים ולחפש מישהו אחר?

אבל אני לא רוצה מישהו אחר,ולא זאת לא גחמה,זה לא "עוד אחד".

או שכן,אבל אם כן,אז למה אתה כ"כ חשוב לי?

ולמה בכל פעם שאהת עם אותה הילדה,אני יוצאת מדעתי.

ולמה אתה תקוע לי במחשבות,יותר מדי,כל חצי דקה משהו עולה לי ממך.

אם זה הריח,אם זה הגוף,אם זה העיניים.