לו רק ידעת,מה שאני חווה,בפנים,את כל ההר געש הזה בפנים,שעוד רגע פשוט יתפוצץ.כל כך הרבה רגשות,ואין לי מושג איך לקרוא לזה.אני כל היום מחייכת,רק מלומר את השם שלך,חייבת לספר לכמה וכמה אנשים,מה קרה כשראיתי אותך,ואיך הגבת,ואיך חייכת,וחייבת לספר,על העיניים האלה,שאלוהים יעזור לי,אבל העיניים האלה,מוציאות אותי מדעתי.

אתה יודע מה עוד הורג אותי?העובדה שאתה גר 5 דק' ממני,לעזאזל איתך,5 דק'?

חחחח לא זה לא הסוף,אתה יודע,אני כמעט כל היום מסתובבת מתחת לבית שלך ואני לא רואה אותך,פשוט לא.

כשלא הכרתי אותך בכלל,אני חושבת שראיתי אותך די הרבה,פתאום,לאן נעלמת?

אתה יודע איזה אכזרי זה?

5 דק',ואני לא רואה אותך,5 דק' בין הבית שלי לשלך,ואני לא רואה אותך!

אני רואה אותך,רק בחזרות,וזה מספיק לי,אבל הנה שנה הבאה אתה עוזב,ולאן אני אלך?

כאילו בטח,משו ישתנה,בטח אני אחשוב על מישהו אחר,אולי,הרי לא אתה ולא אני לא יודעים מה יהיה מחר.

אני יודעת שעכשיו,בזמן שאני כותבת את הסיפור שלי,היום כתבתי פרק 5,ולא הצלחתי לסיים אותו,אתה יודע למה?

כי הבנתי שקשה לי,שכל מה שאני כותבת,לא אמיתי,שכל הקטע שראיתי אותך,בערב,ושניסית לנשק אותי,קשה לי,באמת שקשה לי,ולא הבנתי למה בעצם אני מתעצבנת,הרי אני יודעת,שאין סיכוי,אין,אני מקווה,לא אני לא הפסקתי לקוות,אבל קשה.

אני בספק רב,אם אתה יודע בכלל המ אני מרגישה,אתה יודע גמה אני מנסה להיות אני כשאני לידך,ותאמין לי אני מצליחה,אבל איכשהו לפעמים משו נהרס,ואני מרביצה לך,לא שאני נהננת מזה,אבל אני כאילו,לא יודעת,עוזרת לעצמי,אבל שיט,אני מכאיבה לך.אתה לא יודע כמה אני מצטערת על זה...

באמת שכן,אני אנסה ,מאוד מאוד שפחות,תאמין לי שבסוף אני אצליח.

שיר חמוד