לבד
זהו, עכשיו ממש מרגישה לבד.
בעולם הצבוע, המזוייף הזה.
לא מזמן המשפחה זה הדבר היחיד שעוד נשאר לי,
אבל עכשיו גם זה לא. 
קשה לי, עצוב לי,
למה אף אחד לא שם לב?
למה אני תמיד בשביל כולם
ואף אחד לא בשבילי?
אני לא אשקר,
חשבתי לא פעם ולא פעמיים על להתאבד.
הכנתי כבר מכתבים לכולם
ואז עצרתי וחשבתי לעצמי:
אני לא לוזרית,
אני לא צריכה לוותר כל כך בקלות.
לא ויתרתי,
אבל קשה לי.
אני עדיין לבד.
אתמול עבר עליי לילה מוזר.
יום שישי ושוב לא יצאתי. חוסר חשק שכזה והיה ממש קר.
שכבתי במיטה לפחות שעתיים ועל פעם מחשבה אחרת דחפה את השנייה.
אבל הדבר הכי נורא שיצא לי לחשוב עליו זה,
המוות.
אבל לא המוות שלי.
המוות של אמא שלי.
אם זה יהיה מזקנה, או תאונת דרכים, פיגוע או כל דבר פתאומי.
אני לא יודעת מה אני אעשה.
איך אמורים לחיות בלי אמא?
מה עושים כשאמא מתה?
הבנאדם היחיד שמכיר אותי הכי טוב, מי שגידל אותי עד עכשיו, מי שיודע מה אני אוהבת, את השעות של כל שיעור בלט, כל ציון במבחן וכל תעודה מגעילה, כל ריב עם חברה, כל נשיקה חדשה.
איך מתנהגים שאמא מתה?
ואז ראיתי בראש את עצמי לבד.שוב לבד.
בלי אמא, בלי המשפחה.
אני מפחדת,
מפחדת להשאר בעולם הזה לבד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
_-_No_Name_-_