פירסמתי אותו בסוף היום,
תהנו 3>
פרק 9.
"אפשר לומר שאני פגוע עד עמקי נשמתי. אפשר להיכנס?" ביל מלמל.
"לא." אן אמרה בחוצפה וסגרה את הדלת.
"מה?!"
"צחקתי, צחקתי!" אן חייכה כשפתחה מחדש את הדלת "'כנס."
ביל נכנס בצעד יהיר והתיישב על הספה.
"טוב אני רעבה, הולכים?" בריטני חייכה.
"סוף-סוף." ביל נחר בבוז.
"שתוק."
"יש לי שיר שמעצבן אנשים, יש לי שיר שמעצבן אנשים, הוו... יש לי שיר שמעצבן אנשים, כן, יש לי שיר שמעצבן אנשים!"
"הוא באמת מעצבן אנשים, סתמי!"
"שיר אחר. בלעתי בוטן, בלעתי בוטן, בלעתי בוטן - אתמול בלילה, בלעתי בוטן, בלעת-"
"ואמן תחנקי ממנו!"
"הי, זה לא היה יפה!" בריטני מלמלה ונכנסה לחדר האוכל.
"יאמי, קוראסונים!" בריטני צחקה והניחה קוראסון על הצלחת שלה.
"אני הולך למצוא שולחן."
"קורנפלקס!!" בריטני מלמלה ולקחה קרעה, ובה שמה כמות נכבדה של קורנפלקס.
"נחשו את מי אני שונאת היום? נחשו!" בריטני התיישבה ליד ביל ודחפה כף אל קרעת הקורנפלקס שלה.
"את מי?"
"את האיש שם, הוא אמר שלקחתי יותר מידי קורנפלקס וצריך לשמור קצת לאחרים!!" בריטני כמעט צעקה.
"אוי סתמי כבר.." סיננה אן ומרחה חמאה על פרוסת הלחם שלה.
"מי זה?!" כריס מלמלה, כדפיקות נשמעו על הדלת.
"טום!! בא לך לפתוח??" הוא קרא.
"למען האמת לא ממש!" היא סיננה, כיבתה את הטלוויזיה ופתחה את הדלת.
"פיצול אישיות או סתם לא החלטית?" טום נכנס.
"תמיד יש לך שורות פתיחה כאלה כשאנשים פותחים לך את הדלת או שזה רק כדי להרשים אותי?"
"אני הייתי מציע לך לא להחמיא לעצמך יותר מידי."
"אני הייתי מציעה לעצמי לא לשים לב להצעות שלך יותר מידי. בכל מקרה, רוצה לשתות משהו?"
"אוו, מה זה ההצעות האלה?"
"טמבל."
"ואו, אני צוחק, אני צוחק!! אפשר קולה...?"
"נניח..." היא הוציאה קולה מהמיני בר "בכל אופן, במה זכיתי שקיבלתי ביקור ממך?"
"אז ככה," הוא לקח את הקולה "הטלוויזיה התקלקלה וחוץ מזה שאני דיי רעב, אז רוצה ללכת לחדר אוכל?"
"שיהיה. בוא."
"זה טום שם?" ביל מלמל לעצמו.
"היי!!" כריס קראה לעבר השלושה.
"כריס.." מלמלה בריטני.
"היי, מה נשמע?" כריס התיישבה ליד בריטני.
"טוב, אני סיימתי לאכול, אני הולכת לחדר. ביי..." בריטני מלמלה וקמה מהכיסא.
אן וכריס החליפו מבטים.
היא יצאה מחדר האוכל והתקדמה במהירות למעלית.
"ואוו, תיזהרי!" היא התנגשה במישהו, היא הבינה שזה גבר לפי הקול.
"מצטערת, סליחה, באמת סליחה." בריטני הרימה את עיניה לראות במי נתקלה, פנים לא מוכרות.
"לא משנה." האדם הושיט לה את ידו "צ'אד."
"בריטני." היא לחצה את ידו וחייכה "שוב סליחה. להתראות, נראה לי."
"אני יודע שאני מקווה." הוא חייך אליה והיא השיבה לו חיוך מנומס.
היא נכנסה למעלית מבלי להביט לאחור ולחצה על קומה 14.
"בעע.. אני רוצה להקיא." היא מלמלה ויצאה מהמעלית.
היא הרגישה בחילה, בלי קשר לכמות האוכל שדחפה לפיה.
היא תחבה לפיה מודד חום ונכנסה למיטתה.
"ארבעים חום?!" מד החום צפצף בפיה, והמספר שהיה כתוב בו באותיות שחורות ברורות הרתיח אותה עוד יותר "אוי לא... אבל יש היום חזרה!!" היא זעקה.
"כדאי שאני אנוח קצת... אחר כך ארגיש יותר טוב." היא מלמלה ומשכה את השמיכה מעליה "כנראה שאני ממש חולה, אני, בנוסף לכל מדברת עם עצמי."
"בריט, קומי... כבר ארבע וחצי, אנחנו צריכות לעוף לחזרה." קולה של כריס העיר את בריטני מחלום מעורפל.
"עזבי אותי, אני לא מרגישה טוב." היא מלמלה במרירות והתכסתה מחדש.
"בריטני, זה חזרה של איזה עשרים דקות מסכנות, אחר כך תחזרי לישון."
"שיהיה, רק עופי לי מהחדר בבקשה, אם לא אכפת לך אני רוצה להתלבש."
"אההה, כן, כן... להתלבש זה רעיון טוב."
"תודה. ביי!" בריטני קפצה מהמיטה וגררה את כריס אל מחוץ לדלת.
"It's too late to apologize, Yeah it's too late..." בריטני זמזמה ופתחה את המגרות של הארון החום הקטן בפינת החדר.
היא הוציאה משם גופיית סבא לבנה עם גולגולת ורודה, וחצאית שחור-לבן משובצת. היא מרחה לק לבן על הציפורניים, עיפרון שחור וצללית לבנה, סומק וליפגלוס והיא הייתה מוכנה תוך חצי שעה, בדיוק בזמן שהיו צריכות לצאת, ובדיוק לפני שאן וכריס התחרפנו לחלוטין.
"תודה באמת! אפשר לדעת, למה לעזאזל לוקח לך כל כך הרבה זמן להתארגן?!"
"שמעת על המושגים הבאים, איחור אופנתי וסטייל?" בריטני אמרה בהתנשאות ופתחה את דלת החדר.
"אין לנו זמן לאיחורים אופנתיים, גברת סטייל והיי פאשן! את כנראה לא תופסת שאנחנו הולכות לעבוד ולהופיע עם אחת ה- להקות! אז תכניסי את זה טוב לראש- אנחנו הולכות לעבוד עם טוקיו הוטל, ואת ממש לא הולכת להרוס לנו את זה!!" כריס נופפה בידיה בפאניקה, ובריטני נופפה בידיה בביטול.
"אפשר לחשוב שאת עוד מעריצה בת ארבע. אפשר לחשוב מי הם... טוקיו הוטל! אז שתדעי לך, שהם ממש לא מיוחדים!! כן, הם מוכשרים, וכן, אפשר לומר שהם... נראים טוב. אז מה!?"
"היא לא אמרה שהיא לא מרגישה טוב?!" אן מלמלה בכעס והבנות נכנסו למעלית.
שחכתי להגיד סליחה על העיקוב,
תודה על הסבלנות [;
33333333>
אוריאן.
ספויילרים-
- "דיוויד, האמרגן של טוקיו הוטל. נעים להכיר."
"נעים מאוד." היא חייכה בחביבות "אלה אן, וכריס. איפה הבנים?" היא הצביעה על חברותיה.
"אני מניח שהם עוד לא הגיעו. לא משנה." הוא ספק את ידיו.
- "זה קרה בגלל ביל! ביל נשאר איזה שעה במקלחת והתארגן והתאפר ואלוהים יודע מה הוא עוד עשה שם!"
"עוד דה-ז'ה-וו? נפשות תאומות אתם, פשוט..."
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Gossip || פאנפיק על ט"ה.