אין לי כל כך מה לחפור. אז... (:
פרק 7.
"ארבעה נאגטס! לארבעתנו." הצהיר ביל חגיגית.
"אני אקח צ'יפס ודיאט קולה." בריטני חייכה במתיקות את החיוך הממיס שלה.
"אן, את רוצה גם צ'יפס נכון? יופי, אז עוד שני צ'יפסים. כמה זה ביחד?" שאלה כריס.
"אנחנו נשלם."
"אין צורך, יש לנו כסף."
"זה יעלה לכם ארבע נקודה שלושים יורו." ענה הבחור בקופה.
"אנחנו יכולים לשלם." ענה טום והושיט שטר.
"טוב, בואו נשב." בריטני מלמלה.
"פה יש שולחן פנוי." אן הצביעה על שולחן אחד והתיישבה.
לידה התיישב גאורג, לידו גוסטאב. מצידה השני יישבה כריס, ובריטני, טום וביל התיישבו בצד השני של השולחן.
"יאמ, נאגטס." טום ספק את כפיו בהתרגשות מתוקה.
בריטני חייכה בחביבות ופתחה את פחית הקולה שלה.
אפשר לומר שבילו בנעימים, בהתייחס בעובדה שהריבים של טום וגאורג התרחשו רק במקומות פתוחים, כלומר לא בתוך מקדונלד'ס, ולא גרמו לבריטני לחשוב כהרגלה 'אני לא מאמינה שיצאתי איתם מהבית'.
"ועכשיו- למועדון!" צהל ביל.
"קר, קר, קר, קר, קר." מלמל טום עם כל צעד שדרך על רגל שמאל.
גאורג צחק בגאווה, סוף-סוף הוא הצליח לעבוד על טום. חה! מגיע לו, חשב.
כולם הלכו אחרי ביל שחייך בגאון, מצב רוח מרומם שהה עליו.
Perfect. Only the best, for you.
האותיות הצבעוניות והגדולות ריצדו בעיניה התכולות של בריטני. Perfect, מה?, חשבה בבוז.
"טוקיו הוטללללללללללל! והחברות האלה שלהם!" קרא קול נשי, בבת אחת אורות מצלמה ריצדו בכל מקום וניסו לתפוס את פניהם של הבנים והבנות.
"קדימה, כנסו, כנסו, כנסו!" טום דחף את כולם אל המועדון, ולפתע כל ההתרגשות שבלחמוק בפעם הראשונה מהפפראצי, התחלפה באדרנלין המטורף שהקנתה האווירה של המועדון.
"באמת פרפקט." מלמלה בריטני לאן וכריס, שהנהנו, וכמו בריטני בחנו את המועדון בשבע עיניים.
"נו ברבי, את באה לרקוד?" טום צחק וגרר את בריטני אל הרחבה.
בריטני התנועעה בחופשיות ליד טום, שרק צחק בחיבה ורקד לצידה.
"אני הולכת לשירותים!" בריטני צעקה.
היא נכנסה לשירותים ושתפה פנים, היה כל כך חם במועדון. היא תיקנה את האיפור, סידרה את השיער ויצאה.
היא קלטה בעיניה את טום ונערה אחרת, וצחקקה לעצמה.
הוא לא מרפה, חשבה בחיוך.
היא התקדמה לעבר הבר, והזמינה מרטיני. עוד כוס, ועוד אחת, ועוד אחת.
"ואו, את בטוחה שלא הגזמת?" גם בשיכרון חושים מוחלט, היא הייתה מזהה את הקול של ביל.
"פחה, מה פת-אום! חיחי." היא צחקה ונתנה לו מכה על הראש.
"באמת, מה חשבתי לעצמי?" הוא שאל בציניות.
"לחיים!" היא נגעה בכתפו של ביל עם כוס המרטיני שלה.
"איפה כולם??" היא מלמלה בכעס.
"כל אחד במקום אחר, אני מניח." ביל אמר, לאחר שהזמין וודקה.
"אדוני, רמקול א-חד בבקשה." היא מלמלה אל הברמן.
"אפשר לשאול למה?" הברמן שאל אותה.
"כי בא לי להרים כוסית!" היא צעקה.
הברמן המבולבל הושיט לה רמקול שחור.
היא התרחקה מהבר ועלתה על במה קטנה שהייתה באמצע הרחבה.
"אה, היי. אנשים!!" היא צחקה אל תוך המיקרופון.
"אני רוצה להרים -אה- כוסית ל... אף אחד, משעמם פה." היא המשיכה לצחוק.
"ביל קאוליץ? אני חולה לך על התחת, חהחה." היא מלמלה אל תוך המיקרופון, ובבת אחת הכל הסתחרר ונהיה שחור.
"תחשוב על הצד החיובי, אתה יודע מה אומרים, שיכורים דוברים אמת." היא שמעה את קולו של טום, ופתחה חצי עין.
זה היה החדר של הבנים, נראה היה שעוד לילה.
התעלפתי, כנראה. היא חשבה לעצמה.
"זה לא משנה, היא לא תחזור על זה אף פעם. אתה מכיר אותה." ביל מלמל.
"אפשר לדעת על מה, אה... היא - לא תחזור?" היא שאלה, אוחזת בראשה בכאב.
"שום דבר, שום דבר. איך את מרגישה?" ביל שאל בדאגה.
"בסדר, אהה... ואו, מה קרה?" היא התיישבה והסתכלה סביבה.
"את לא שותה בדרך כלל, נכון?"
"ל-לא... אני שותה פעם בדיי הרבה זמן." בריטני מלמלה.
"זה מסביר הכל." ביל החליף מבטים עם אחיו "התחלת לדבר שטויות, והתעלפת."
"מה זאת אומרת, שטויות?" לפתע היא חיברה הכל.
"אתה יודע מה אומרים, שיכורים תמיד דוברים אמת." אבל מה היא אמרה?
"ביל, מה אמרתי?" היא סיננה.
"כלום, שום דבר. אנחנו יודעים שזה היה שטויות." הוא אמר, מבולבל.
"ביל," היא אמרה במעט תקיפות "מה אמרתי?"
"אמרת," הוא בלע את רוקו "אני לא זוכר בדיוק, אהה... אמרת, 'ביל קאוליץ? אני חולה לך על התחת.' אבל, אני יודע ש-" אבל בריטני כבר מזמן איבדה אותו.
"שיכורים תמיד דוברים אמת." מסתבר שלא תמיד הוא מדבר רק שטויות, טום קאוליץ הזה.
"זה לא משנה, היא לא תחזור על זה אף פעם." מאיפה לו? היא גיחכה בעצבנות.
"בריטני, את בסדר?"
"ביל, שתדע לך שאני-" היא נעצרה ונעצה מבט בטום.
"אוקיי, אני מבין רמזים. הלכתי." הוא אמר ויצא מהחדר.
"שתדע לך שאני כן אוהבת אותך, אבל... אני לא רוצה אותך. אתה מבין, למה אני מתכוונת?" היא שאלה בחשש.
"למען האמת לא, אני לא מבין אותך. אני פאקינג ביל קאוליץ. ביל קאוליץ." הוא חזר על עצמו באיטיות, ניכר שהוא לא שולט בכעס שבו.
"ביל, זה הקטע! אתה פאקינג ביל קאוליץ! קשה לך להבין למה אני לא רוצה אותך?! כי אתה ביל קאוליץ. זה מי שאתה. אתה מפורסם. קולט? אני לא יכולה לרצות אותך." היא אמרה בעצב.
"למה לא? מלא מעריצות יכולות לרצות אותי, והן עושות את זה טוב. טוב מאוד אפילו!" הוא אמר.
"אתה לא ת ו פ ס!!" היא כעסה "מה אתה לא מבין?! א', אני את האמון שלי בך איבדתי לפני שנתיים. וגם אם הייתי נותן לך הזדמנות, המעריצות, הן היו עולות עליי!"
"את חייה בסרט. סרט, בריטני, סרט!"
"ואני ממש לא אוהבת אותו, אני הולכת להחזיר אותו לחנות, ברשותך." היא אמרה בכעס ויצאה מהחדר בסערה.
יאק. איכס.
אחד הגרועים, מצטערת. ><"
ספויילרים לפרק 8:
-"אני אמרתי לך, זו היא, זו היא, זו היא, זו ה י א!" הוא רקע ברגליו כילד קטן, בריטני התאפקה שלא לצחוק.
-"כמה שטויות את יכולה להכניס במשפט אחד, תגידי לי? איך בנאדם מסוגל להתאהב בדקה? את שומעת את עצמך, או שתקוע לך משהו באוזן? להוציא לך אותו? צריכה עזרה?"
עד כאן, לא כתבתי כל כך הרבה.. ^^
33333333333333>
אוריאן.
*נויה אמרה שזה יפה. חסרת טעם. P: נו אבל אם כבר אז כבר, אם נויה אומרת שזה יפה זה סימן שאתם צריכים להסכים ולהגיב. כן חברים, ככה זה עובד.
תמיד איתך, נויה הפרהD:*
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Gossip || פאנפיק על ט"ה.