וואו, כעבור כל כך הרבה שנים, זו חתיכת חוויה מטלטלת לקרוא את כל הדברים שכתבתי. משום מה, קיומו של הבלוג הזה נשכח ממני לחלוטין. כל התקופה הזו הייתה הזויה, אבל הצלחתי לתחזק אותו במשך כמה חודשים טובים, מה שמפתיע אותי מאוד. כרגע יש לי עוד בלוג שמדבר על ספרים אבל קיומו של הבלוג הזה הפתיע אותי.
מצד אחת הייתי נורא נרגשת להציץ למחשבותיי הצעירות ומצד שני היה לי כל כך עצוב לראות כיצד דברים מסויימים התפתחו ואיך חלק גדול מהציפיות שלי נגוזו. אני מאמינה שזה רק יחזק אותי. אני בן אדם שונה מאוד ממה שהייתי, אך אני מזהה חלקים כל כך גדולים שמהווים חלק ממני עד היום.
אז לכל הסקרנים למיניהם: ענת ואני כבר לא מדברות כמה שנים טובות. הקשר התפוגג לחלוטין ואין עדיין מישהי שהצליחה למלא את החלל שהיא השאירה בי. איבדתי אחות, אמנם לא בדם, אך בנפש ואני לא יודעת אם מתישהו החלל הזה יסגר. שמחה ואני יצאנו און אנד אוף ואפילו היינו מאורסים למשך חצי שנה ותיכננו את החתונה שלנו, אך הכל התבטל. הוא החליט שהוא לא רוצה בי יותר. הדבר כאב, אך בזכותו למדתי להבין מה אני באמת רוצה בקשר ומבן זוג. הכרתי בן זוג מדהים והיינו ביחד שנתיים וחצי. נפרדנו לפני כחמישה חודשים. מצד אחד עצוב לי על הפרידה ומצד שני לא, כי שוב, בזכותו הבנתי מה זה קשר אמיתי שבו בן אדם אחד בוחר לפתוח בפניך את כל צפונות ליבו, איך זה כשדואגים לך באמת ובתמים. איך זה מרגיש כשמישהו בוטח בך ויש לך את היכולת להכאיב לו, או לשמח אותו. את הפוטנציאל העצום שיש באדם אחר. את הכוח שיש לך כשאתה יודע שיש אדם אחד בעולם שאוהב אותך בכל נימי ליבו ונשמתו. עכשיו אני רווקה, מגלה את עצמי שוב מחדש. לא רק שסיימתי ללמוד לתואר, אני עכשיו מתחילה ללמוד לתעודת הוראה. השנים שעברו הותירו בי את חותמם ואני נרגשת להתחיל מחדש את הכל.
החלטתי שלא בא לי לסגור את הבלוג הזה, לפחות לבינתיים. נראה אם אני אמשיך להתמיד בו...ובנימה זו, לילה טוב, שבוע מקסים, חג שמח ושנה של פריחה ושגשוג!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
