כי ככה הכל התחיל ,

וככה זה גם נגמר

וואו זה באמת נגמר ?

כל כך מהר הכל עבר .

רק אתמול בכיתי עלייך ,

עלינו ,

על מה שחשבתי שיש בינינו .

כמה שאלות רצות אצלי בראש

מוזר שכולן ללא מענה

אבל זה לא מה שמטריד אותי יותר

לא עכשיו לפחות

כי עכשיו הגעתי לנקודת מפנה

להחליט אם לאהוב אותך , או להחליט לעבור

כי אני בתוכי באמת יודעת שאותי זה כבר לא ישבור

כי בכיתי כל כך הרבה

וכבר העיניים יבשו

וכבר הרגשתי כל כך הרבה

שכבר דיי אין יותר מה להרגיש

כי הורגש כבר הכל.

כי היית כמו עשן ,

בלי ששמתי לב בכלל פלשת למקומות הכי נסתרים

שאפילו אוויר לא היה שם לפנייך

אלא כלום , ואקום .

אז זהו שיר פרידה ,

מאהבה שמעולם לא היתה,

ולא תהיה.

כאן

אני נפרדת מהשליטה שלך,

או אולי מהשליטה שלי

עליי , על עצמי .

כי נמאס לי כבר לכתוב עליך .

על כמה שבא לי עוד.

כי נמאס לי כבר לשמוע עליך ,

עליך ועל כל שאר השטויות שכבר חשבתי שהספקתי לשכוח .

כי נמאס לי כבר לראות אותך ,

כי זה בשבילי כמו סם ,

אני רואה ונהנית

הינה , הינה מגיעה תחושת השיא !

ואחריי זה שאתה הולך הריקנות יותר גדולה ממה שחשבתי שהיא איי פעם תוכל להיות

למה אני כל פעם מופתעת מחדש ?

כי נמאס לי כבר לאהוב אותך

כי אני לא . ככה אני משכנעת את עצמי כל פעם מחדש ,

ונמאס לי לראות כמה שזה כבר לא עובד .

כי כבר נמא לי לאחל לך שתמות ,

כשאני יודעת שכל פעם שאני מאחלת לך את זה,

אני רוצה למות גם ואז אולי נוכל סוף סוף להיות ביחד.

כי כבר נמאס לי להרגיש כל פעם שהיא מדברת עליך כאילו היא דורכת לי על הלב

הלב שכבר כואב

ודואב

וכמעט שאין לו יותר כוח

אבל רק כמעט .

כי כבר נמאס לי ממך וממה שאתה עושה לי .

תלך , בבקשה .

תן לי לשכוח אותך .

אכזבה

לשכוח ,

לנסות לברוח .

ולחזור  .

לנסות לשכוח את הצלקת בלב .

הלב שעוד אוהב,

ומסרב להרפות .

שמשווע לעוד קצת ממך .

לנסות להיות שוב ההשתקפות שבעינייך .

לשכוח .

לנסות לברוח .

ולחזור .

לא בשבילך כי אם בשביל עצמי ,

בשביל לדעת שלא וויתרתי

לא נכנעתי

לכוח אהבתי .

השורפת , הכובלת , המשחררת , המקפיאה , המשתקת .

להיזכר .

להישאר במקום

ולגלות שמשהו חסר .

ואז להסתכל אחורה ולגלות שזה לא אתה ,

איזה אושר , איזו הקלה.

אושר ?

אני מסתכלת אחורה ובוחנת שוב אותך

(אותנו ? )

הראש מלא שאלות שעליהן רק הלב מסוגל להשיב .

מסכן הוא הלב הוא עוד פצוע , מתאושש , עוד שבוי בסהרוריות של אהבה הכוזבת

השקרנית .

אז הוא מנסה כחיה פצועה ללקק את הפצעים

אז ממנו מצפים לתת תשובות ?

ולהביס את הקור שחודר אל כל וריד ,

אל תוך הנימים .

לא רע לו ,

אבל גם לא טוב .

כמו מעין אזור דמדומים

מעין קרוסלה שלא עצרה

סחרחורת שלא עזבה.

אה אופס הלב אומר , שכחתי..  קוראים לזה אכזבה .