הדרך המוכרת הזאת,

ולפעמים כל כך מייאשת.

שאת מחכה רק להגיע לסופה.

ולעלות למקום הבטוח שלך,

לבית שלך.

הדרך הזאת,

שבה את הולכת כל יום,

דרך של הרגל,

אולי מובנת מאליה.

לדרך הזאת,

יש בה המון שבילים,

שאת כולם את מכירה

עם חלוף השנים.

ובדרך הזאת,

בילית גם ביום וגם בלילה,

בקור, ובחום,

באיטיות עברת אותה

וגם במהירות שיא.

הדרך הזאת שהיא שלך,

תהפוך להיות של מישהו אחר.

הדרך שלי.

הדרך המוכרת הזאת.

פתאום היא לא מובנת מאליה,

פתאום אני אעשה הכל,

כדי לצעוד בה שוב.

גם בלי סיבה.