קבלו פרק אחד מתוך ספר שאני קוראת.. אני חושבת שזה מאוד חשוב...

"קל מאוד להתייסר בגלל שגיאות שעשינו. אנשים רבים מדי חיים בעבר במקום לאהוב את ההווה ולהכשיר את הקרקע לעתיד מזהיר. יש אנשים שנשארים תקועים שנים במעשה שעשו או בכישלון שנחלו. עצוב. כי לבזבז את החיים זה דבר נורא.

אבל אני שואל: האם באמת יש דבר כזה, טעות? ראשית, אף אחד אינו מנסה במכוון להיכשל או לקלקל לעצמו. כל אחד מאיתנו מתעורר בבוקר, יוצא אל העולם ועושה כמיבט יכולתו על סמך הידע שלו, כישוריו ומיקומו הנוכחי במסע החיים שלו. אבל יתר על כן, כל טעות לכאורה היא למעשה מקור עשיר ללמידה. הזדמנות להוסיף מודעות והבנה ולצבור נסיון יקר. ניסיון שעוזר לנו לעשות, להרגיש ולהשתפר. כל מה שקרה לאדם בחייו, הטוב שהוא עכשיו. למה לראות בזה דבר רע? ואם כך, אולי בעצם אין כלל טעויות. אולי מאוחרי מה שנקרא בפינו כישלונות מסתתרים למעשה שיעורים בצמיחה? ואולי האיש שמרשה לעצמו לצבור יותר התנסיויות הוא שמנצח בסוף?"

רובין שארמה.

אני חושבת שזאת גישה מאוד טובה.

תמיד לקחתי טעויות בצורה קשה ביותר.. למרות שידעתי שטעויות יכולות להיות גם דבר טוב, וניתן ללמוד מהן ולצמוח הלאה, עדיין העברתי על עצמי ביקורת קשה.. היום, לאחר שקראתי את הפרק הזה גישתי השתנה עוד קצת.

"כל מה שקרה לאדם בחייו,הטוב והקשה כאחד, היה הכרחי כדי לעזור לו להיות האדם שהוא עכשיו".