בס"ד

מחר אני הולכת לבית חולים. יום שלישי הניתוח. החלטתי לרשום כמה דברים שתעשו, חברותיי היקרות, בזמן שלא אהיה.

שני:

את חברה... שעדיין לא המציאו מילה כדי לתאר אותך. הילדה הכי הכי מקסימה שפגשתי.

אני לא יודעת איך אני אסתדר בלעדייך שבוע. ועוד שבועיים. בלי הצחוקים, שיחות הטלפון, הירידות שלך;], הטימטום שלי, הכסף(:.

תשמרי על עצמך [וגם על הקלטת], ותמיד תצחקי. תמיד. כל הזמן שאני לא אהיה, תרדי על מי שאת רוצה ואז תצחקי. [את יכולה על מיכל, לדוגמא] תרדי על מיכל ותצחקו ביחד.

מצטערת בכל ליבי אם פגעתי בך אי פעם. וזה לא היה בכוון. באמת;]

כשאני אחזור, את צריכה לעדכן אותי בכל מה שקרה בבית ספר. ומחוץ לבית ספר.[אם את מבינה למה אני מתכוונת]

וגם תביאי לי את כל השיעורים, החומר הדרוש, באנגלית במיוחד;] תמסרי למורה לאנגלית גם ד"ש ממני. ולאורלי חוטה.

ותודה על כל הימים שעשית אותי מאושרת, עם כל הצחוקים. תודה תודה תודה.

אוהבת אותך מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד=]

נופר:

כמה שאני אתגעגע;]

את מתוקה, נפלאה. אני אתגעגע לריבים שלנו, לשיחות במסן ובאייסי, לצחוקים שלנוXD לסוטות שלנו;]

נופר שלי, תהיי תמיד שמחה. תהיי אופטימית;] החיים? יפים! =]

ו....

תחליפי עיצוב לבלוג. חחח;] כשאני אחזור בע"ה מבית חולים, אני רוצה לראות את הבלוג שלך בעיצוב חדש ויפיפיה.

ו...

תשלימי עם שני. אתם חברות כאלו מקסימות;] תשלימו!!

וגם, אם תוכלי להביא לי גם חומר ושיעורים.

ובע"ה אני רוצה לראות אותך באינר8אינג עם 300 ש"ח!!! אמן אמן אמן. כדי שתקני מה שחופץ ליבך הטוב;]

תודה על הכול.

חולה עלייך דרדסית שלי;][;

שיר ומאי:

תמשיכו להיות החברות הכי טובות;]

שמרו על עצמיכן;]

אני אוהבת אותכם מאוד מאוד מאוד, ואתן זוג מקסימות;]

הבקשה היחידה שלי ממכן זה-

שתהיו עם שני 24 שעות ביממה. ואפילו 25.

אחלה?

סבבה לפניםLOL

מיכל:

את הכי חרדית שפגשתי;] סתם סתם, אני צריכה ללמוד לא לרדת עלייך. את מקסימה, פשוט מאוהבת[בברק].

אני מצטערת על כל מה שאמרתי לך,מצטערת מצטערת מצטערת. את הכי יפה וחכמה בעולם כולו! [אחרי שני, כמובן]

את צריכה לקרצץ לשני כל היום והלילה. תקבלי את הירידות שלה, מכות, עקיצות, בעיטות וכדו'.

את צריכה לעצבן את שני, שהיא תכעס עלייך ותתפוצץ. קפיש?

;]

אוהבת אותך מאוד!!!

מחשב שלי:

חולה עלייך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

איך אני אסתדר בלעדייך?! איך?! לא קיים כזה דבר.

למה? למה אני אצטרך להפרד ממך? למה שמה אין אינרנט? למה?!?!!?!?

מה אני יעשה בלעדייך?? איך אני יחיה??! אני אשתגע. וזה סופי.

[ישראבלוג, כמה שאני אתגעגע.]

ולכל שאר החברות-

שירן, הודיה דהן ודדון, ליטל, ועוד.

חולה עליכן!!!!!!!!!

אז מה אני הולכת לעשות אחרי הניתוח?

- לקנות דג. נמו.

- לשחק במחשב.

- להתקשר לשני.

- לעשות 100 מבחנים. טוב הגזמתי. 7.

- לחיות כרגיל. על הכיפאק.

יהיה בסדר. יהיה בסדר. זה יעבור מהר. אני יחזור מהר. כי יהיה בסדר. יהיה בסדר. יהיה טוב. בסדר. אחלה. על הכיפאק. יהיה טוב. מחר.

[תכניסי את זה לראש החלול שלך כבר!]

אני לא רוצה ללכת!!! לא רוצה ללכת!!! למקום הנורא הזה ששמו בית חולים!!! לא רוצה!!! אני רוצה להשאר!!!!! אני רוצה לקום מחר לבית ספר!!! אני רוצה לעשות מבחן בספרות!!! אני רוצה לעשות שיעורים!!!1 אני רוצה להשאר כאן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! :'[

מחר כל היום יהיו בדיקות. יום שלישי הניתוח.

כ"כ מפחיד.

לדמיין שאבא ואימא מלווים אותי לחדר ניתוח. לאט לאט נרדמת.

מתחילים בניתוח...הגב... צמרמורת.

ואז לקום. להתעורר כאדם אחר.

טוב, כשאני אחזור תתכוננו לפוסט ארוך.

אם אני יוכל לשבת הרבה זמן במחשב.

אני לא יודעת מה יהיה.

הלפ מי.

טוב להתראות,

אוהבת את כולכם,

ואתגעגע לכם מאוד.

עדנחבר.

אני לא יודעת למה אני עצובה.

כאילו, זה לא שזאת סבתא שלי או משהו. היא סבתא שלהם. אבל זה מוזר.

חזרתי לבית, ובדרך סבא סיפר לי את הבשורה. נדהמתי. היא הייתה בת 84, והיא הייתה נראת על הפנים, אז זה היה דיי ברור. אבל בכל זאת. עצוב. על הדודים שלי.

עדן: "קארין, את יודעת מה קרה היום?"

קארין: "מה קרה?"

עדן: "את לא יודעת?"

קארין: "לא".

עדן: "היום בבוקר, כשהלכת אל השלישייה, הם אמרו לך משהו... הרגשת משהו שונה?"

קארין: "לא...היום היה יום רגיל."

עדן: "את בטוחה?"

קארין: "כן"

אני וקארין נכנסנו לאוטו של סבא.

קארין: "נו מה קרה?"

עדן: "אני אספר לך אח"כ."

קארין: "מה? נו... זה קשור לסבתא של השלישיה? היא קיבלה התקף לב, אני יודעת"

עדן: "והם לא היו עצובים?"

קארין: "לא... זה כבר קרה לה כמה פעמים, והיא כל פעם שורדת"

חשבתי לעצמי, שורדת? על מה היא מדברת?

עזבתי את זה. השלישייה נכנסו ואוטו.

אביעד: "סבתא שלנו שרדה בגלל המצוות שלה, היא זכתה לאריכות ימים"

עכשיו הבנתי. לא גילו להם את האמת. מסכנים. ריחמתי עליהם.

הם ילדים כ"כ טובים, ושמעתי כה רבות על סבתא שלהם.

כאב לי הלב.

ולנושא אחר.

בהפסקה אני ושני חוזרות לכיתה. אני רואה מרחוק את המורה לעברית. שיט, לברוח. היא בטח תשאל אותי למה לא התקשרתי. עוד פעם. ואין לי מה לענות. מה אני יגיד לה? אין לי אומץ? =\

אז אני ושני הלכנו בכיוון השני. ומי אני פוגשת? עוד יותר גרוע. את ביה.

ביה: "עדן... מה שלומך?"

עדן: "בסדר"

ביה: "את זוכרת שאת צריכה לדבר איתי?"

עדן: "כן.."

~עדן בלב: "לא..."~

ביה: "אז נקבע יום חמישי?"

עדן: "טוב"

לעזאזאל! עדיף את המורה לעברית מאשר את ביה. איזה חיים אומללים.

השבוע כ"כ מוזר.

פתאום יש חשיבות כ"כ לימים.

המורה לאנגלית אמרה שהיא תדחה את הבוחן קריאה לשבוע הבא.

אבל שבוע הבא אני לא אהיה.

פתאום נדחה המבחן בגיאוגרפיה.

אבל השבוע אח"כ אני לא אהיה.

אני לא אהיה. אני לא אהיה בבית ספר.

עוד 6 ימים.

אלוהים.

יומטוב,

עדנחבר.

לפני שבת אבא [אמא תרזה, פילפנית, הרעיה הטובה, או מה שתרצו לקרוא לו] שטף את הבית.

אימא הניחה את המשקל על הארון נעליים, ואבא בטעות [נראה לי שמהעייפות מהשטיפה, מהכנת האוכל לשבת, וסידור הבית] הוא הזיז את הארון נעליים, המשקל נפל, ובום. נשבר.

אימא: "מה קרה?"

~עדן רצה למקום בו קרה המאורע~

עדן: "נשבר המשקל"

אימא: "מה?"

עדן: "מה ששמעת"

אימא: "מה עשית?"

אבא: "זה אשמתך. מי מניח משקל על ארון נעליים?"

אימא: "ולא ראית?!"

אבא: "לא שמתי לב"

אימא: "אתה לא רואה?! עכשיו שברת לי את המשקל! מה נעשה עכשיו? מה עשית?!"

אבא: "בטעות! בטעות! לא שמתי לב! מצטער!"

~עדן מתפוצצת מצחוק~

ניסתי לתקן את המשקל. אבל הוא לא עובד. או שהוא רושם 'eror' או שהוא רושם שאני שוקלת 34.5. שזה אומר שהוא באמת מקולקל.

~אימא עצובה~

עדן: "אימא, תעודדי. עכשיו אין לך משקל, ועד שתקני משקל חדש אז תראי שאת שוקלת 60."

אימא: "באמת תודה! חס ושלום."

אבא המשיך לשטוף, ולבנתיים השתעממנו, ואימא אמרה לקארין לקחת את השקית במבה ולהציג לנו אותה, לעשות פרסומת.

קארין: "במבה מיוצרת מאוסם, מחמאת בוטנים וזה מאוד טעים"

~קארין מסתכלת בסימנים שיש על השקית~

קארין: "יש בזה ויטמין e,d... זה כשר בד"ץ..."

~היא מסתכלת על הסימן של עננים ושמש, שאומר שצריך לשים את הבמבה במקום קריר~

קארין: "והתחזית להיום קריר עם עננים"

~אימא ועדן צוחקות על קארין בלי הפסק~

ואז אנחנו אוכלים ארוחת שבת. אבא מקדש, אוכלים,אליאב כמו תמיד גומר את הלחם, מסיימים לאכול, מדברים.

ואליאב שיגע את אבא.

אליאב: "רוצה שאני אלמד אותך דבר הלכה?"

אבא: "טוב"

אליאב: "יש שאלה ברש"י: 'אגאראחצעמכגצהנמראלטחלחההצמנצתסאמסלט' והתשובה היא: 'אאלרטחנמבאםטיחבהעכרחיאנ'

הבנת?"

אבא: "כן"

אליאב: מה השאלה?"

אבא: "מה השאלה?"

אליאב: "מה השאלה?"

אבא: "מה השאלה?"

~עדן מתפוצצת מצחוק~

אליאב: "השאלה היא: 'אלעגלגמנתסגראטלובנהאלחריטאצמדתגר' הבנת?"

אבא: "כן"

אליאב: "אז מה התשובה?"

אבא: "מה התשובה?"

אליאב: "מה התשובה?"

אבא: "כן, אז מה התשובה?"

~עדן שוב מתפוצצת מצחוק.~

וכך זה מתמשך.

השבת עברה בכיף, כל המשפחה הייתה ביחד בחורף. אני כ"כ אוהבת חורף.

אני קראתי ספר: "המקרה המוזר של כלב שמת" משהו כזה.

ספר מצחיק לאללה;]

שיחקנו גו'קר, ויצא שבת.

רצתי למחשב ורשמתי הכול.

שיהיה לכווולכם שבוע טוב,

עדנחבר.

נ.ב.

הפרסים יהיו מוכנים בהמשך.

ואם תוכלו להצביע לי בתחרות;]

http://www.inter8ing.net/vote.php?b=2729&site_id=532

הפרסים-

לליאני הנסיכה-

לבסך הכול רציתי גזר-

לנוי רצון-

מקווה שאהבתן;]