קודם כל,
אני צריכה להודות ל- שני המקסימה שעוזרת לי בכל נצרך, שמרימה לי את התיק, שפשוט עוזרת לי כל הזמן.
תודה שני.
בשעה טובה ומוצלחת סיימתי את העבודה הדפוקה בגיאוגרפיה. סופסוף. כבר השתגעתי ממנה.
אז מי שרוצה עבודה על אקלים בארץ ישראל, שיגיד(:
בבית ספר, נורא נורא כיף.
אבל, נורא נורא בושות.
לדוג':
~המורה אורנה ביקשה מכל הכיתה לבוא לח'2 כי אנחנו צועקות בכיתה ולא היה לנו מורה. אז הלכנו לכיתה ח'2, בלי כיסאות. שזה אומר שאנחנו צריכים לעמוד כל השיעור~
המורה: "עכשיו אתן תעמדו כל השיעור על זה שהפרעתם כ"כ"
~אוקיי~
המורה: "אלא אם כן למישהי יש בעיות בריאות, היא יכולה לבוא ולשבת בכיסא שלי"
~כולם מביטים בי, אבל אני לא זזה. אני בריאה! אני יכולה לעמוד!~
המורה: "כן עדן, אני מתכוונת אלייך, אם את לא יכולה לעמוד אז בואי תשבי"
עדן: "לא זה בסדר"
המורה: "בואי שבי"
עדן: "לא..."
המורה: "בואי תשבי כאן, זה בסדר"
עדן: "טוב"
~עדן כולה אדומה מתהלכת באיטיות לעבר הכיסא ויושבת. אני רואה את שני מתפוצצת מצחוק, וכך כל הכיתה. מה הפלא!~
למען השם, אני לא נכה או משהו, אני כן יכולה לעמוד וללכת ולצחוק ולהרים את העט שנפל לי הרגע, אני יכולה לישון על מזרון, אני יכולה לעשות הכול!
מה שאני לא יכולה לעשות זה להרים את התיק עגלה הכבד שלי. בזה אני צריכה עזרה. תודה שני(:
אז בקיצר,
אני כמו ילדה רגילה, אז מספיק לרחם עליי ותתנהגו אליי רגיל.
תודה.
אבל חוץ מזה,
הכול נורא כיף.
כ"כ מצחיק.
~משחקים גלגל המזל, שני רוצה שנופר תגלה את המילה.~
שני: "עדן, אם את מגלה אל תגידי! אוי ואבוי לך אם תגידי!"
עדן: "טוב"
~עדן מגלה שזה השיר "כמה עוד אפשר" של הראל סקעת~
עדן: "באמת כמה עוד אפשר!"
שני: "עדןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן!"
עדן: "מה?"
שני: "עדדדדדדדןןןןןןןןןןןןןןן!!"
עדן: "אה אופססס"
~טימטום~
ועוד כאלה ואחרים.
אה וקיבלתי 92 באנגלית! זה בסדר.
ו100 בתעודה במדעים! גם זה בסדר(:
אני מקווה שלכם יהיו והיו רק 100 בתעודה;]
שיהיה לכם יומקסים,
עדנחבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
