התחשק לי לכתוב אחרי "הרבה" זמן, אולי זה השיעמום שפשוט בא בלילה ככה אחרי יציאה ^^.
כל כך הרבה דברים קרו מאז הפוסט האחרון, טובים ורעים. דברים ששינו אותי ועדיין משנים אותי, כל הזמן אני מסתכל אחורה וחושב לעצמי: "למה לא עשיתי את זה אחרת" או "למה אמרתי את המשפט הזה" ועוד דברים חסרי טאקט ומפגרים שכל אחד היה רוצה לשנות בעברו אבל...לא הייתי משנה שום דבר :).
אני לא יודע אני פשוט כותב עכשיו מהראש, בלי ניסיון לכתיבה מוצלחת או משהו ספרותי, מה שבראש ואני זורם עם זה =] זה הכי טוב ככה, אז אל תצפו למשהו מטריף חושים בפוסט המפוקפק וחסר המשמעות הזה ^^, אה וחשוב לציין שאני בנאדם ששמח מהחיים ושמנסה להימנע כמה שיותר מדיכאון בחיים שלו ואף פעם לא ניסה להתאבד חחח.
אני מסתכל על עצמי לפני שנה וחצי ככה ולא הייתי מאמין שאני אהיה כמו שאני עכשיו, הילד ה"מופנם חמוד" והדרמטי שכולם מכירים שמסתיר בו הרבה דברים.
אני חושב שבשנה הזאת גיליתי הרבה דברים:שאני מחפש את מה שרע וקשה לי במכוון ^^,That Im Sexy :3, ובעיקר שאין לי סבלנות לדברים, כשאני רוצה משהו כל כך אני לא יכול לחכות לו וחייב לרוץ אליו ולהשיג אותו. משפט שאני למדתי להכיר הרבה השנה הוא:
"הזמן לא עושה את שלו, הזמן נותן לך הזדמנויות ועליך לנצל אותם".
משפט דומה באנגלית שאהבתי ואני משחזר עכשיו:"A pray to god will not be followed with assistance but with an opportunity"
צריך להבין שאתה לא צריך לקוות לעזרה מכוח עליון שיפתור לך את כל הבעיות, אלא לתפוס את הרגע ולנצל את ההזדמנויות שניתנות לך בחיים, המשפט הזה בא להמחיש שאתה האדון של עצמך ולא אף אחד אחר. לא הסביבה ולא הטבע יחליטו מתי תרגיש מדוכדך,עצוב ומאושר מהחיים, רק אתה ורק אתה מחליט מה אתה. אולי זה סוג מסויים של לחיות באופוריה שכזה אבל לדעתי אם אתה לא מודע שאתה שולט בכל מה שקשור אלייך אתה חי בשקר שכזה.
ה"סוד"- שיטה שהובאה למסכים והוצאה לאור לפני כמה שנים ונחשפתי אליה, בה נאמר שאתה האדון לעצמך. אתה קובע מה יהיה בעתידך, במה תזכה בחיים שלך, ואת האושר שלך. המפתח היחידי להצלחה הוא אתה והאמונה בך, הכוח של היקום מונע על ידי הכוח שלך.
כן אני יודע שממבט ראשון הכל נראה כמו טמטום אחד גדול ועוד איזה דבר מפגר שבסוף יוביל אותך לעוד דיכאון וכנראה ל3 אריזות של אקמול בארון התרופות (אל תנסו את זה בבית :P) ^^ אבל כמו כל דבר בחיים, צריך לאמץ את מה שמביא לך תועלת. השיטה הזאת אומרת בפשטות דבר יפה "אם אתה יכול לתפוס את זה, אתה יכול להגשים את זה".
כל החוויות שעברתי בשנה הזאת רק גרמו לי להבין כמה כל זה נכון וכמה הצלחתי להשיג רק משום שהאמנתי בעצמי והאמינו בי שאשיג משהו =].
חבל רק שככל שעובר הזמן אני לומד לשכוח את אותם המשפטים היפים שאני אוהב לעודד איתם אנשים ובסוף לא מצליח להבין אותם בעצמי ^^.
כל כך הרבה דאון, עצב(אבל בלי בכי כי זה לכוסיות D:),שמחה(אופוריה ^^), אהבה או לפחות משהו שנראה ככה ^^ רק הסיחו אותי מהחשיבה הזאת ולקחו אותי לעולמות אחרים.
"But let me tell you somthing I like to call mind over body: see one this one time I was sad but then I just stop being sad and returned to be awesome again."  
true story
אני לא יודע ממש איך אני יוצא דיכאוני או אופטימי בפוסט הזה ^^ אבל בזרימה, נזרום עם האחד, שתיים מהאנשים שקראו את הפוסט המטומטם הזה ^^.
הנושא הבא הוא בגרות: התבגרתי מאוד במהלך השנה הזאת, למרות שכביכול מבחוץ אני עדיין אותו ילד שטותניק שתמיד הייתי וככה צריך לחיות ולא לחשוב שאתה בוגר מכולם ויכול לקרוא למישהו ילדותי כשאתה כזה בעצמך, תהיה מודע ושלם עם זה שאתה בוגר וילדותי, זה כיף ומי שחש "מבוגר מדי" יכול למצוץ זין של כושי וזה. למדתי להכיר הרבה צדדים בעצמי, ולהכיר הרבה צדדים באנשים. עם כל בן אדם שאני פוגש אני נחשף ליותר תכונות יפות ורעות שלא הכרתי ונחשף גם לדברים מגעילים באנשים, שלפעמים מצחיקים אותי מרוב הטמטום שבהם. למשל הבועה שרוב האנשים חיים בה, למדתי להכיר מנטליות שונה ממה שיצא לי לחיות איתה בדרום בזמן הזה ואני פשוט נדהם מהשוני שיש בין האנשים בארץ, אף פעם לא חשבתי שהמקום שבו גרים בארץ כזה משנה את המעמד, השקפה ואפילו את הגיבוש/זימון שתקבל בצבא.
ולבסוף, שנת הי"ב- שנה להיט, באמת היה לי כל כך טוב בשנה הזאת גם עם היה לי קצת רע נהניתי מאוד והייתי רוצה לחזור על כל רגע יפה מהשנה הזאת. אבל לכל דבר טוב יש סוף, כל דבר.. ובסוף באמת "ימי הנעורים כנעורת ננערו", הכל נגמר בסוף השנה הזאת, יש עוד קצת זמן לגיוס ואני מנסה לנצל כל רגע שנשאר להנות =], אני חושב על זה לפעמים ועוד מעט הכל נגמר, לא אהיה הילד החמוד הזה יותר בתלבושת בצפר אלא על מדים ואחרי זה כבר ה"אושר ועושר..." ששונה לגבי כל אחד בעולם הזה. זה מפחיד להתנתק מכל היופי שבחופש הזה של ילדות ונעורים ולהיכנס לעולם של בגרות ודאגה לעצמך, מרגיש מפחיד שכזה אבל כמו שדודו ארז ב12 בלילה היה אומר: "בכיף".
אז ככה אסיים את הפוסט המוזר שבא בחשק לא מוסבר לכתוב,לא כמו כל בלוגר,לא הוצאתי דברים שבעמקי נשמתי "מכאיבים לי ^^" וסתם באמת רשמתי את מה שחשבתי עכשיו לי בדרך חזרה הבייתה, עם חיוך על הפנים ומרגיש טוב לחלוק את הטוב הזה עם דף אינטרנט בודד שכזה, אם מישהו קרא ואהב והחכים איכשהו אני שמח מזה מאוד =] תיזכרו לתפוס את היום ולהגשים את מה שאתם רוצים, אל תרדפו אחרי חלומות של ילדים קטנים ותיזכרו תמיד לזכור את זה שאתם האדונים של עצמכם ולא אף אחד אחר.
כל יום הוא הארה חדשה בשבילי, אני לומד דברים חדשים על עצמי ועל החיים. רואה את עצמי כאינטיליגנט ומטומטם בבת אחת, אבל לומד מהחיים ומחכים מיום ליום ומקבל אמצעים חדשים להתמודד עם החיים מהסביבה ומהאנשים שאני אוהב ופשוט להיות מאושר :D.
ציורים מספר "התגלות" המתארים את האפוקליפסה האנושית והקרב בין לוציפר
למייקל. נחמד לדעת שאתה בעל יכולת לשים לב לפרטים שלא ראית אף פעם בעבר,
לראות את התכונות שהם מביעים, ואת ההתפתחות שלך שהם מראים.
The apocalypse
The path to Enlightenment
Now uppon the end of the road I gaze
And im moving in an unimmaginable blaze
Blindly I step,strating a journey that will lead
to an unknown point that is my creed.
כך הסתיים לו פוסט מוזר ולא פרופורציונלי בהחלט ^^.
עד הפעם הבאה blog dogs
נתראה ב30/12/2012 D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
