The Human Equation
Everything has a result, and we spend our lives chasing the answer. |
| 3/2009
חשבתי לשנות סגנון קצת, תודה לאלוהי המילה והתמונה
Twilight/Bartsa
הצלצול קורא לי להיכנס,
לשבת מרוחק ממך בלי שום יכולת להטיל ספק,
זה ודאי רק בשבילך אני קיים.
צלצול נוסף ואני רואה אותך לידי,
עכשיו אני שומע את הקול שלך יותר חזק ויש תחושה מסויימת של חמימות.
שיעור שעובר לו כאילו שנינו רדומים לעולם שמסביבנו.
מעולם לא חשבתי שדבר כזה קיצ'י יכול להתקיים,
אבל כמו כל סרט שאנו חיים בו חייב להיות לו סוף מפגר.
רק פעם אחת אני רוצה לשנות את התסריט.
מנסה להסתכל מבעד לעינייך,
להראות לך ולגרום לך להסתכל לתוכי,
אבל אני מסתכל רק כדי לגלות אטימות.
את אדישה כל כך שזה מטריף,
חיה בעולם של "דמדומים" ולא שמה לב לשום דבר.
כמו ערס מפגר עם קערת גרעינים שצופה במשחק כדורגל.
אני רוצה לדעת מה לעשות,
חשבתי שאם אסתכל לתוכך אראה תשובה,
אבל מבעד לעיניים הירוקות שלך אין כלום.
When life offers you a dream so far beyond any of your expectations,
it’s not reasonable to grieve when it comes to an end.
תגידי לי רק מה לעשות ואעשה,
כי נמאס לי כבר לנסות למצוא תשובה במקומות שלא נותנים אותה.
אני רוצה לתפוס אותך חזק, שמבטינו לעולם לא ירפו זה מזה ולגרום לך להרגיש כאילו רק שנינו קיימים בעולם הזה.
נמאס לי אני מסיים זאת לא אכפת לי יותר כי אני יודע שזה צודק,
אני מסיט את מבטך אליי,
ובשנייה האחרונה...צלצול, בחיים שלי לא ייחלתי כל כך שלא תהיה הפסקה.
רגע לא נעים,מבט לא נוח,מנסה לאמר משהו כדי איכשהו עוד לנסות אבל כל מה שיוצא זה נתראה בשיעור הבא.
את הולכת לך קלילת דעת אדישה לכל דבר שזז,
ואני הולך לי, מתחת לעץ שלי להסתכל על הדקל המתנופף מתחת לשמיים.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
