אני כל כך שלמה עם עצמי בזמן האחרון, GOD KNOW WHY.
אני קמה כל בוקר עם חיוך על הפנים, [בעיקר בגללו, אבל לא רק] ואופטימיות שכן, היום יהיה יום טוב.
ועוד מעט טיול שנתי למדבר יהודה עם כל השכבה והחברים,
והולך להיות כל כך כיף. אני לא אתן לשום דבר להרוס לי, פשוט לשום דבר.
אני אקח מצלמה [חדשהההה] ואצלם כל דבר שזז. לא שיש הרבה דברים שזזים במדבר אבל ניחא.
לפעמים אני מוצאת את עצמי מטיילת עם הכלב בחוץ ורואה כל מיני סיטואציות שפשוט כל כך טוב להנציח.
איש שמחטט בפחי הזבל ליד מכונית BMW, שתי חתולות רבות וכלב מסתכל עליהן, אמא מרביצה לילד קטן כי הוא לא התנהג יפה..
ובזמן האחרון אני פשוט מצטערת שאני לא מצלמת רגעים כאלו, בשביל זה אנחנו חיים, כדי להנציח.
גם דברים רעים וגם טובים, עד הסוף.
ואפרופו דברים רעים, השנה הולכת להיות לי התעודה הכי גרועה מאז כיתה ג' ששם כמעט טוב מאוד היה אסון לאומי כבד.
לא הולך לי, כל מבחן זה 70 ומטה חוץ מלשון וערבית שאיכשהו הצלחתי.
וכיתה י' זה לא אמור להיות ככה, ואני אוכלת את עצמי על זה שכל פעם אני אומרת לעצמי "מורן די, מעכשיו את מתחילה להיות שיא הרצינית, זה כבר לא מצחיק",
אבל תמיד צצים תכניות טלוויזיה מגניבות ופעילות נוער בקק"י*, אז חפיף, נשב על השיעורים בערב..
וזה לא הולך ככה, אני רואה את הילדים בכיתה שלי [מדעית] עובדים וחרוצים, לא כולם אבל רובם.
ואני חושבת לעצמי שאולי אני לא באמת מתאימה לזה. אולי הייתי צריכה ללכת לתקשורת שאני באמת אוהבת את המקצוע הזה?
ישבתי כל כך הרבה בקיץ וחשבתי אם עשיתי את הבחירה הנכונה בזה שבחרתי להמשיך בריאלי ביולוגי, ועד היום אני לא סגורה על עצמי במאה אחוז.
נו, תגידו את זה, אני טיפשה, אני יודעת.
אבל רק ככה מתקדמים בחיים.
FUCK IT.
והנה חדשות טובות שהתחילו לי את הבוקר בצורה מושלמת [ולא, לא העובדה שאמא סוף סוף בחופש].
היום הוחלט בישיבת כנסת על רשימת 450 האסירים שישוחררו בתמורת גלעד שליט.
וואו, איזו בשורה יותר משמחת מזו אפשר לקבל אה?
סוף סוף הילד חוזר הבייתה. והחאמס אומר שהוא חי ופרסמו היום מכתב שהוא כתב בעיתון.
רק הפיגוע בדימונה הרס את הכל.
מקווה שיהיו זמנים טובים יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
