אז כן, סוף סוף בית ספר! חודשיים מתישים וממש לא רצויים עברו עלינו, וסוף סוף בית ספר!! כל כך התגעגעתי למוריייםם [סתם, לא לקחת אותי ברצינות] ולכל השכבה שפשוט לא ראיתי כל כך הרבה זמן. הרגשתי שכאילו עבר חופש גדול ושוב הראשון בספטמבר, רק שהפעם לומדים ואין טקסים וכל הבולשיט הזה..
בקיצור, היה יום מצחיק חבל על הזמן, קמתי באמצע הלילה לפחות פעמיים [כנראה שלקחתי את הקטע של להתעורר מוקדם יותר מדי ברצינות] ועוד איזה חיוך היה מרוח לי על הפנים כי מכבי חיפה ניצחה אתמווול את בית"ר ירושליים ומי מאושרת ממני על נצחון מתוק וירוק שכזה? =D משחק אחד הטובים שראיתי בחיים שלי.
בבוקר פתאום לראות את כולם, איזה מוזר וכיף זה היה. הרגשתי כמו בטיול שנתי:S
השיעורים עברו די מהר האמת..ונזכרתי שגם ראיתי הומו לפני כמה ימים והתחלתי לספר לחברות שלי, זה היה כל כך מצחיק!
וזהו, עכשיו אני בבית, נחה אחרי יום די מוזר..
אחרי חודשיים שלא ראיתי אותו..פתאום הוא מופיע מולי מחוייך. מה אני אמורה לעשות?
כולם [זאת אומרת, לכל מי שסיפרתי] כבר יודעים שעברתי את זה וזה מאחוריי, כי פאק, שנתיים עברו כבר. והשתנתי בשנתיים האלו.
לא יודעת, הרגשתי כל כך מוזר שראיתי אותו שוב אחרי חודשיים, כל הרגשות וכל המחשבות עלו מחדש.
והיו רגשות טובים, והיו מחשבות טובות..כל כך טובות, שעד עכשיו כל פעם שאני נזכרת בזה אני מעלה חיוך מטומטם.
אני אמורה לשכוח אותו, ואני אשכח!! זו סתם תקופה חולפת וזו רק ההרגשה של לראות אותו שוב..אני בטוחה בזה..ואני אמצא דרך לשכוח את זה...נכון?
די זה לא קורה לי שוב, זה פשוט לא קורה לי, אני לא רוצה עוד פעם את הסרט הזה, פשוט לא רוצה. הייתי בו הרבה פעמים, אני פשוט לא רוצה לחשוב שזה יקרה עוד פעם..לא רוצה..
ועוד שבוע עבר בלעדיהם..
אהוד גולדווסר ואלדד רגב- 519 ימים מחוץ לבית
גלעד שליט- 536 ימים מחוץ לבית.
יהיה טוב, אני כל כך מאמינה שיהיה טוב בסוף.
סוף שבוע רגוע(:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
