טיול..
אני כל כך רוצה לעשות כבר את הטיול המיוחל שלי..
בדמיוני כבר שעת לילה מאוחרת..
אני לוקחת את יומן המסע שלי שמילותיו הראשונות הן "בלילה האחרון בביתי בארץ, אחרי שהכנתי את התיק הנחתי אותך, יומני בתוך התיק ופניתי לישון, כאן מתחיל המסע שלי.."
מניחה את היומן עמוק בתוך התיק ופונה לישון..
מביטה בחדר שלי פעם אחרונה לפני שאני נרדמת...
המיטה האהובה שלי שכבר מזמן מאסתי מהנוחיות הזאת, מהטלויזיה מולי, השידה שלי עם כל הקרמים ומוצרי הטיפוח...
הגיע הזמן להיפרד מכל זה ולהתכונן לישון על קרקע יבשה, לשטוף פנים באיזה אגם גדול ורחב
ופשוט להנות מהיופי הזה שסביבי..
כך נרדמתי עם חיוך על הפנים עד שקרני הבוקר המסנוורות מאירות אותי.. השעה מוקדמת בבוקר..
נפרדת מאמא ואבא בנשיקה (כבר אמרתי שלום לילה קודם), נזהרת שלא להעיר אותם ונוסעת לנמל התעופה..
שם, אלפי מטיילים כמוני מצפים בקוצר רוח לטיסה, הטיסה הזאת שתשנה את אישיותם, תהפוך אותם לעצמאים,
ותגלה להם עולם חדש,
אני חלק מאותה קבוצה שמתגבשים עצם נוכחותם במקום כי הם יודעים ששם למעלה הם כבר לבד, בלי ההורים והחברים..
הטיסה שאורכת נצח מעצם ההמתנה עוברת לה..
מתחילה לדמיין על פנטזיות בדרך לעולם הזה ואז לפתע אני רואה את זה..
אי קטן שהולך ומתפשט לארץ ענקית שמחכה רק לנו....
כן, כך בדמיוני אני עושה אז זה, את הטיול הזה שחיכיתי לו כל כך,
אבל יש עוד זמן, לא הרבה אבל יש...

ממשיכה לפנטז...
