לי ולאמא שלי היתה שיחה מעניינת היום
אם כי לא הכי נעימה..
בדיוק לפני שיצאנו מהבית רבתי עם אחותי אז היא דיברה איתי על זה
היא שאלה אותי למה אני מגיבה בצורה כזו..
מתחילה לבכות..
היא אמרה שהיא מרגישה שאני מאבדת את הבטחון..
והיא צודקת
"אני בוכה כי לא מבינים אותי.. כי היא צורחת ולא נותנת לי לדבר ולהסביר את עצמי"
אמא: "אני יודעת למה את בוכה, זה מחוסר בטחון, מחוסר אונים, את מרגישה שאין לך מוצא ושהיא מזלזלת בך וזה לא נכון, אז מה אם אתן מתווכחות, זה לא אומר שהיא צודקת ואת לא"
"הן קוראות לי כל הזמן משוגעת ומטורפת בגלל התגובות שלי וכן, באופן מסוים זה מאוד פוגע בי ולפעמים אני מתחילה לחשוב שהן צודקות."
אמא: "הם אומרות את זה בקטע של עצבים.. די תפסיקי לחשוב ככה, אני לא מבינה ממה את חסרת ביטחון, שום דבר לא חסר לך, את ילדה יפה, כולם תמיד מסובבים אחרייך ראשים, את חכמה, וביננו, את יודעת לנהל את החיים שלך הרבה יותר טוב מהן.."
אני "אז מה אם אני יפה , זה לא עוזר לבטחון שלי ובכלל עכשיו אני מובטלת אז אני מרגישה בכלל חסרת תועלת..
לא עבדתי כבר חודש.. כל יום עובר ואני מרגישה שאני מבזבזת את החיים שלי.."
התחלתי כבר לבכות.. היה לי מחנק בגרון
"זה גם לא רק זה, כל הבחורים האחרונים בחיי דחו אותי מאיזושהיא סיבה לא ברורה וכן, זה פגע בי.. זה גורם לי לחשוב שיש בי איזשהוא פגם!"
אמא: "זה לא את מתוקה שלי, זה הם.. נפלת על בחורים פחדנים וחסרי בטחון.. נפלת על זבל!"
אני: "כן, שלושת הבחורים מטומטמים, זה יותר מידי נוח.."
אמא: "ומה עם החבר הקודם? הייתם שנתיים יחד, זה לא הולך ברגל.. את רואה שאת כן משהו מיוחד?"
יכול להיות שיש משהו במה שהיא אומרת אבל בכל זאת, זה לא משפר את ההרגשה הכללית שלי..
בשלב הזה הגענו כבר לבית של דודה שלי.
אמא: "טוב זהו, סגרנו את השיחה.. נדבר על זה אח"כ."
השיחה הזאת גרמה לי להרגשה ממש לא טובה ונכנסתי בבאסה ובעוד יותר חוסר בטחון ממה שהיה לי קודם
"שלום! מה שלומך, איזה יפה את היום!"
כן, הם תמיד אומרים את זה.. אני היפה של המשפחה והם מצפים ממני שאני יביא את הבחור הכי מוצלח והכי יפה
אז איך זה שעד עכשיו לא מצאתי לי מישהו נורמלי?
מה זה כל כך הרבה מה שאני מבקשת?
בחור שבטעם שלי ועם זאת בוגר ומעניין?
בחור שיודע מה הוא רוצה מעצמו ולא צריך אישור מהחברים שלי או את עזרתם כדי לצאת איתי...
אחותי אומרת לי "די תפסיקי לצאת עם יפיופים, תצאי עם בחור איכותי"
מה הקשר בכלל! אני לא יכולה גם וגם?
ישר שאני יוצאת עם מישהו יפה היא מסתכלת ומעקמת פרצוץ, בטח עוד אחד מטומטם..
אבל זה לא נכון, אני לא יצא עם בחור שלא מוצא חן בעיני ושאין משיכה, וכן יצאתי עם בחורים יפים אבל גם עם שכל!
טוב כנראה שלא מספיק אם זה נגמר כל כך מהר.
או ההיפך, שיש להם יותר מידי שכל והם פשוט דוחים אותי בבגלל מי שאני..
כנראה שאת התשובה הזאת אני בחיים לא אדע..
ומה עם עבודה? במשך חודש שלם עבדתי בעבודות מזדמנות שלא הראו כל רצינות לגבי אז עזבתי
ושוב חיי מתבזבזים..
אין לי כסף ואני מתה לבלות קצת.. לקנות איזה משהו חמוד...
בקושי לאוטובוס יש לי, אני גם מפחדת לגעת בכסף שחסכתי.. אחרי כל החודשים שעברתי בשביל לחסוך אותו.
חיי בתסבוכת כרגע...
איך אמא רוצה שאני לא יהיה חסרת ביטחון?
איך אפשר לחיות בשאננות במצב כמו שלי..
אוף די נמאס לי מהכל.
רוצה לברוח!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
