Olina Blog =]

                                                                              פרק 4

רחוב הזית?

היא גרה שם או משהו כזה...?

מיד הלכתי לכיוון הכתובת.מי יודע, אולי זה באמת חשוב.רינתה כבר נעלמה באופק.לא יכולתי לקרוא לה, או לראות אותה.

הגעתי.היה די חשוך.לא עברו הרבה אנשים...רק עלי עץ עשו רעש קל.

עליתי לקומה השביעית ודפקתי בדלת של דירה מספר שמונה עשר.

"שלום!מי את?" ענתה אשה אשר פתחנ לי את הדלת.

"שלום...האם רינתה גרה פה?" שאלתי.

"לא!תפסיקו להפריע לנו כבר!לכי מפה!" ענתה לי האשה.

פתאום שמעתי רעשים מוזרים מאחד החדרים.ואז ראיתי את רינתה, מנסה להתקרב לדלת הדירה.

"הי!רינתה שם!תשחררו אותה!" אמרתי.

"תפסיקי להתערב בעניינים שלא שלך!" אמרה האשה.

"אני אקרא למשטרה!באמת!" אמרתי בקול כעוס.

האשה סגרה לי את הדלת ממש בפרצוף.לא ידעתי מה קורה שם...הכל היה די מוזר, באמת מוזר.

התקשרתי למשטרה מיד, פשוט מיידית!

"הלו?אני מדברת עם המשטרה?" שאלתי.

"כן.במה אפשר לעזור לך?" שאלה השוטרת שדיברה איתי.

"רחוב הזית 7/18, זה חשוב!נראה לי שיש שם רוצחת, או חוטפת!" אמרתי.

"תפסיקו להתלונן על השכנים האלו!התלוננו עליהם כבר כמה פעמים ומסתבר שהם אנשים מאוד נחמדים אשר מגדלים נערה מתבגרת!" אמרה השוטרת בכעס וניתקה.

לא פגשתיאת רינתה כבר שבוע.לא ידעתי את מספר הטלפון שלה, איפה היא לומדת ובכלל לא ידעתי עליה כמעט כלום.לא היה לי טעם לחזור לדירתה...לא היו נותנים לי להכנס לשם גם ככה.

החלטתי להפגש עם שלומי.סתם, לראות מה קורה, לדבר...

"היי אירנה!" אמר שלומי.

"אהלן...הכל בסדר?אתה נראה לי חיוור..." אמרתי באי ביטחון.

"לא..פשוט כרגע חזרתי מהבריכה.שחיתי הרבה מאוד..." אמר.

"טוב אז...שמעתי שאתה ורונה נפרדתם...אפשר להתערב ולשאול, מדוע?" שאלתי.

"לא אירנה...אני מעדיף לא לערב אותך.בכלל לא." אמר שלומי בקול חלש ולא מובן.

התביישתי במקצת.לא רציתי שזו תהיה תשובתו.ובדרך כלל, הוא מספר לי הכל.כנראה הכל רציני וגרוע ממה שחשבתי.

"שלומי...אז...רוצה ללכת איתי ועם החברה לבית קפה מחר?יש לי יום לא עמוס כל כך..." אמרתי.

"לא, אני לא רוצה.אני גם לא יכול.אני רוצה להתקבל לתיכון של אומנויות ויש לי מחר את המבחן שיקבע" אמר שלומי.

חייכתי, למרות שזה לא משמח.ידעתי שתיכון לאומנויות הוא רחוק מכאן.ואולי שלומי רוצה להתקבל לשם כדי...להעלם, להתרחק ממני ומרונה.או שלא?

המפגש שלי ושל שלומי היה קצר.והוא גם לא היה כל כך משמח.כאילו שלומי ממש בדיכאון עמוק, דומה למצב של רונה.

הימים נהפכו לדכאוניים.לא נפגשתי עם רינתה הרבה זמן ואין לי מושג מה קורה איתה ואני מאוד רוצה לעזור לה...שלומי ורונה בדיכאון עמוק, ואמרו לי שהמכתב שלי ליונתן יתעכב להשלח לקנדה.