דחיינות כרונית

כשהזכות להדקר שמורה לאליטה אני אמשיך להבליג על הכל כי ככה אני.

אני מבינה שדברים שבאים בקלות הולכים באותה הדרך,

וכשהכל הופך לעפר ואפר, ברור שעפר ואפר היה גם נקודת ההתחלה.

בחברה הומוגנית לא ניראות התופעות העלובות הללו.

ובינתיים, אני אמשיך להתבונן באבן האושר שהכנתי שניצבת מולי על המדף, עוד מכיתה י'.

אין סיכוי שאוותר עליה :)

הטקס אתמול היה מקסים, בעיקר החלק של הריקוד. זו הייתה חוויה.

השכרות שבאה לאחריו קצת פחות... הסביבה שלי לא אוהבת את זה כל כך...