דחיינות כרונית

היום היו צילומים לספר מחזור. אני חוששת שיצאתי מחייכת שלל חיוכים מעושים ומזוויעים במיוחד.

אבל למי איכפת, כאילו שמישהו מהשכבה יביט בספר יותר מפעם אחת או פעמיים בחייו.

חווה: "אני לא רוצה למצוץ את זה!"

(חווה מביעה מחאה על האצבע שלה שנפצעה).

היום נשברה לי מן פיסת זכוכית שהכילה כמה תמונות שאסיה הכינה לי לפני מעל שנתיים. אני יכולה להשבע שמשהו בי נשבר, קמל ומת ביחד עם התמונה הזו.

אגב, סתם משהו מעניין, ענת הייתה אלה כנענית. אולי גם אני אלה?

עדיף שלא לומר את זה, אני לא רוצה לחטוא בהיבריס.

אבל בעצם, כל אחד מאיתנו, בני האנוש, והיצורים החיים בכלל, הוא אלוהים קטן. אלוהים להחלטותיו, אלוהים לאהבתו, אלוהים לאושרו, אלוהים לחייו, אלוהים לעולמו הקטן.

"אלים חשובים נוספים היו בנו של אל, בעל בעל האדיר, אל הגשם והסערה, מלך הארץ, שכס מלכותו בפסגת הר צפון, אשרה אלת האדמה - אישתו של אל ואם האלים, הבתולה ענת היפה שבאלות"

דוד-דודי לוי. אמרו לי, איך לא האזנתי לשיר הזה קודם לכן?

המשך שבוע מצויין לכולכם.

ענת