דחיינות כרונית

אני מתנגדת, בכל תוקף ובכל אופן ובכל צורה שרק אפשר להעלות על הדעת לקבל את הדיעות של ההורים שלי. אשמאים זקנים ולא יותר מזה. צרי אופקים ומותשים מהחיים.

החיים הם לא רק בשביל להרוויח כסף, ולא רק בשביל תואר, לא פרופסורה ולא דוקטורט, ומעל הכל לא רק בשביל דברים חומריים.

כמו שפניגשטיין אמר, "קשה למצוא את האושר מבפנים, אבל בלתי אפשרי למצוא אותו בחוץ"

אני חיה בשביל להיות מאושרת. אני חיה בשביל כל אותם דברים ברורים מאליו שעושים את הנסיעה הזו, שקוראים לה חיים, לכל כך מדהימה.

אני חיה בשביל לנסוע לטיול בנגב ובשביל לבלות ערב עם חברים ובשביל טיול תרמילים בעולם. אני חיה בשביל להסתכל על השמיים ולראות כוכב נופל ולהתמלא באור. כולי. אני חיה כדי להשתכר, וכדי לחורר את עצמי לפעמים סתם ככה כי מתחשק לי! וכדי לרקוד עד שאין לי יותר אוויר בריאות. אני חיה, ואני רוצה להיות אדם טוב, לא רע.

אני חיה בשביל לחבק, אני חיה בשביל לאהוב.

ואף אחד לא יוכל לקחת ממני את זה.

וגם אם לא תהייה פרוטה אחת בכיסי לעולם,

אהיה אדם מאושר.