דחיינות כרונית

שלום! =P

היום היה עוד יום רגיל.

התעוררתי בשלהי הבוקר (משהו כמו 14:00), ואסיה באה (בקרוב היא תעבור לגור אצלי בקצב הזה).

רכבנו על הרולר מהפיאצה עד רחוב חטיבת הנח"ל (הבית של אסיה). דרסנו לא מעט אנשים בדרך XD וצורת הבלימה היחידה הייתה תפיסה בעמודים וגדרות, או לחילופין, בקרקע. כמה עצוב XD. או שאולי בעצם די משעשע. בנוסף, כמעט התגלגלנו למרכזה של צומת ונדרסנו בעצמינו XD. אני כבר רואה את הכותרות "שתי בנות תועות על סקייטים נדרסו בעיר נידחת ליד חיפה" LOL

בכל אופן, עכשיו אני יכולה לנוע (קצת) על אבנים משולבות, וזו התקדמות כבר.

חזרתי היום לחוג ריקוד, כבר די מאסתי בריקוד, למען האמת. כי החוג הזה כל כך לא מקצועי וההתקדמות בו שואפת בערך לאפס.

אתמול היה לילה, אהמ, מעניין, אצל אוהד. שכלל בתוכו הרבה רעש ויותר מידי אנשים שיכורים. אבל נחמד להשתחרר ככה מידי פעם.

שעת חזרה-5:37, תוצאה-הורים מאוד מאוד לא מרוצים (בלשון המעטה).

but that´s the least of my problems.

 יש לי תמונה מהערב הזה, אבל אני לא אשים אותה, וזה לטובתכם האישית XD.

לאחרונה, אני חושבת יותר מידי על המשמעות של כל זה. השביתה "מעניקה" לי יותר מידי זמן לתהות על העולם, ועל עצמי. ועל החיים שלי, שכרגע נראים מטושטשים מתמיד. עוד רגע התיכון מסתיים והחיים האמיתיים מתחילים. זה מפחיד אותי פחד מוות, לאבד את המסגרת והביטחון, והידיעה בדיוק מה יקרה ומתי.

אם רק יכולתי להריץ את הזמן שלוש שנים קדימה.

השביתה הזו, עם כל ההנאה שבלעשות כלום במשך ימים שלמים, מזיקה לכולנו. הלחץ אחר כך יהיה גדול. אבל לימודים, קשים ככל שיהיו, לא מדאיגים אותי במיוחד.

המחנכת שלי מכיתה ט', חנה וייזר, הייתה אומרת ש"השגרה היא זו שנותנת לנו את האפשרות לחלום", וכשאין שיגרה הריקנות גדולה מנשוא ומטמטמת נורא. אני מניחה שהייתי צריכה למצוא עבודה קבועה...

אני שולחת ברכת החלמה מהירה לחתולה של אסיה, גרנולה הסנובית, שסובלת מדלקת חניכיים.

וכמה שירים יוצאי דופן מהPlaylist שהייתי חייבת לציין-

* Guns N Roses-live and let die

* רם אוריון-רינגטון (אל תתנו לשם השיר להטעות אתכם! זו מנגינה מדהימה ומלנכולית ששבתה אותי לחלוטין, חובה לשמוע [=)

*מופע הארנבות של ד"ר קספר-תראו אותי.

* הריקוד המוזר של הלב-רונה קינן וגידי גוב, לשיר הזה יש מילים מדהימות-

"כמה מתוק ומריר הכאב, רק בגללו אני מוכן להתאהב בעיניים בורקות בחיוך רעב... אני רוקד את הריקוד המוזר של הלב"

יהיה טוב יותר בעתיד, הכל יסתדר והאושר גם הוא לא יאחר לבוא, אני בטוחה.