אחת החוויות הכי חזקות שלי קרו עם אנשים שלא חושבת שבמצב אחר היינו נפדשים..
המש"צים שהיו בשלושת הימים בטיול חנוכה 2008(יענו השנה) יכולים להעיד שכשקר לך...כשאתה נמצא עם אנשים ב 5 וחצי לפנות בוקר באמצע מכתש רמון...בשניה שאתה רואה את הזריחה אתה מתחיל להבין שיש משהו גדול יותר, הרבה הרבה יותר מאותה סביבה מוכרת, יותר משגרת היומיום ובכלל, יותר מהכל!
אם היו רואים אותנו אנשים ממרחק הם היו רואים בני אדם מועממים עומדים על הר וקופאים מקור, אבל באותו שבריר שניה, אותו רגע קצר בין הריעדות, בין המעבר בין צמרמורת של קור למצרמורת של הנאה...פשוט...אי אפשר לתאר את זה.
הרגשה מדהימה...אני לא חושבת שאפשר אפילו להבין, גם לא בקריאת המילים האלו איזו חוויה מדימה זו הייתה.
3 ימים היו שם, קופאים מקור, אבל ביחד, מתחבקים כדי להתחממים וישנים קבוצות ענקיות באהל אחד קטן רק בשביל לשמור על טמפרטורת חום גבוהה..
אנשים שישנים ב5 או 7 שכבות, קופאים ביחד וצוחקים ביחד ,אוכלים(הרבה) ביחד ומשתגעים לאט לאט מהרגשת עוצמה של: אני באמת טיפסתי והלכתי את הכל...כל ההרגשות האלה מתכנסות יחד וגוררות אותך לרגש של אושר עילאי...מרגישים פשוטא ברקיע השביעי.
אני יודעת שזה נשמע כאילו לקחתי משהו, אבל אני לא.
אתמול כשחזרנו נכנסתי לסוג של דיכאון כזה..חשבתי לעצמי שאני שוב חוזרת לאותה שגרה, לאותם אנשים, לאותו הנוף...
ואז רון אמר לי משפט חכם: "אני מאמין שלחייך יש יותר משמעות למבכות..לצחוק יש את האפשרות לשחרר אותך מכאב ולבכי יש את העוצמה רק להכאיב יותר ויותר"..או משהו סגנון...ואת האמת, הוא צודק לגמרי!
מרגישה מדהים,
ניצן.
נ.ב.
עדי LOVE שלי זה בשבילך וכל מי שנסע עם מחוז צפון:
http://www.youtube.com/watch?v=-BZT6VEcXMU
"עד שדיסקו מנאייק מגיע לשכונה
הנה דיסקו מנאייק עושה כאן מסיבה
עם אורות כחולים ואזיקים ממתכת
והג'מעה מוזמנת מהבתים נשפכת"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
