לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

המיץ של השכל


יש דברים שרציתי לומר. הגיע הזמן שאני אעשה עם זה משהו.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

על חיזרים ושבטים נידחים


יש הרבה מאוד אנשים שחושבים שבכל תהליך הבריאה וההתפחות של המין האנושי היתה התערבות חיצונית כלשהי (אני לא אחד מהם, אגב). אני לא מדבר על כוח אלוהי כזה או אחר, אני מדבר על חייזרים. התאוריות האלה קצת חריגות בנוף ומצד שני לא מעט סרטים וסדרות הוליוודיים נעשו על הנושא. 

לא מזמן יצא לי לראות איזו תוכנית או לשמוע משהו (אני כבר לא זוכר מה זה היה בדיוק) שהזכיר לי את השבטים הנידחים האלה בג'ונגלים של ברזיל באיזור האמזונס, שמבחינתם לא יודעים שיש חיים מחוץ למה שהם מכירים. הם מעולם לא נדדו מעבר לרדיוס של כמה עשרות קילומטרים מהשבט שלהם, מעולם לא נתקלו באדם שלובש ג'ינס ולא יודעים מה זה אייפון 3G חדש דנדש עם פצפוצי שוקולד. 
באותם הקשרים שאנחנו שומעים על השבטים הנידחים האלה, אנחנו שומעים על החוקרים שפגשו בהם לראשונה ועל האינטראקציה. איך האדם המודרני רואה באחיו מהג'ונגל כפרימיטיבי שיש לחקור אותו ולהביא אותו קרוב יותר אל הקידמה. שמעתי על כאלה שחשבו שההליקופטרים שהם ראו בשמיים מדי פעם הם האל הנורא או איזה אוייב שצריך לזרוק עליו חנית עם ראש חץ מאבן מחודדת עם רעל. 

אם לקשר את שני הדברים שדיברתי עליהם קודם, אני חושב שאנחנו, האדם המודרני, לאותם שבטים, זה כמו החיזרים לנו.
האם החיזרים באו לעשות טוב? לקדם את הטכנולוגיה של האדם על כדור הארץ? ואם כן אז למה? מתוך טוב לב? מתוך סקרנות? ובאופן מקביל - מה אנחנו באים בעצם לעשות עם השבטים האלה? למה לא להשאיר אותם לבד כמו שהם? למה הטכנולוגיה שלנו בעצם עדיפה על מה שיש להם היום? מה נותן לנו את הזכות "להתנשא" מעל השבט הזה ולקבל את ההחלטה מה טוב בשבילו? להניח שהוא נחות יותר או פחות אינטלקטואלי במובנים שלנו ועל כן לנצל את כוחנו כדי להשביע את הסקרנות שלנו והיצר לשחק באלוהים?

זה הוביל אותו למחשבה אחרת - מה הסיכוי של שבט כזה להגיע לעולם כמו שלנו בשלב מסויים? הרי בטוח שעד לפני כמה אלפי שנים, אנחנו חיינו בדיוק כמוהו והתמודדנו עם אותם קשיים ושמחנו באותם שמחות וטקסים. 
כאמור לנו זה לקח כמה אלפי שנים, וזה דרש אוכלוסיה של כמה מאות מיליונים שהפכו לאוכלוסיה של כמה מיליארדים בודדים. 
ומה בעצם דרוש על מנת שתיווצר הסביבה הנכונה לחידושים טכנולוגיים? זה דורש מוחות יצירתיים וסביבה תומכת חידושים. ולא רק זה, סביבה תומכת חידושים בזמן הנכון ובמקום הנכון. אני לא בטוח שתומאס אדיסון יכל להמציא את הנורה או את שלל ההמצאות האחרות שהוא המציא אם הוא היה חי במאה ה-15. בין אם זה בגלל שהכנסייה היתה אוכלת אותו חי, או בין אם זה בגלל שלא בטוח שהוא היה נגיש לחומרים או בין אם זה בגלל שהצורך שלשמו הומצאו ההמצאות היה קיים באותה מידה. 
ככה שיש פה הרבה "אם" והמון דברים שצריכים לקרות במקביל. בעולם גדול שבו אנשים שונים נגישים למשאבי טבע שונים ולסביבות שונות, "מוטציות" כאלה של הצטרפויות מקרים יכולות לקרות פעם בכמה עשרות שנים (ועם הטכנולוגיה של היום, פעם בכמה שנים או חודשים - לחנונים שרוצים לדעת עוד - http://en.wikipedia.org/wiki/Accelerating_change). 
ואז אני חושב שוב על השבטים האלה, ואני חושב לעצמי שבקילה שבטח מונה מאות או מספר בודד של אלפים, גאונים נולדים פעם בהמון זמן, וגם אז הם צריכים להגיע לגיל מבוגר מספיק בלי למות ממחלה כלשהי. וגם אז, לא בטוח שזאת הסביבה הנכונה, וגם אז, לא בטוח שיש להם את החומרים הנכונים. בקיצור, אני אומר שאם מנסים לדחוס את ההתפחות האנושית שאנחנו עברנו בכמה אלפי שנים, לתוך שבט קטן שיושב על שטח קטן ומבודד מהעולם, אני טוען שזה בעצם יקח להם כמה עשרות טובות של אלפי שנים. אבל אני גם טוען שהם יגיעו לזה בסופו של דבר. כל המרכיבים של ההתפתחות קיימים, רק שהם לא יקרו בו זמנית לעיתים קרובות, עד שפעם בהמון זמן יהיה פוקס כזה שהכל יסתדר במקום במקרה ותהיה התקדמות קטנה. ואז שוב מלא שנים בלי כלום, ואז עוד פוקס ועוד התקדמות. ככה עד שגם הם יום אחד בשנת 83,952 ימציאו את הלפטופ ואת האי-פון. אם לא נשמיד אותם ואותנו במלחמה גרעינית לפני כן כמובן. 

מתי אתם חושבים שאנחנו היינו מגיעים למצבנו הנוכחי אם החייזרים לא היו נותנים לנו את הפוש הקטן הזה לפני כמה אלפי שנים ;). תחשבו על זה כשאתם מדברים בסלולארי מול הלפטופ בפעם הבאה...



נכתב על ידי , 9/10/2009 22:53   בקטגוריות רומו של עולם  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אי אפשר ללמוד תמיד מההיסטוריה


הגעתי למסקנה קצת מוזרה:
אי אפשר תמיד ללמוד דברים מההיסטוריה או מבחינת העבר הקרוב ומהסתכלות על דור ההורים שלנו. להסתכל איך היו דברים עד עכשיו ולהסיק מהם. זה לא שלא צריך ללמוד היסטוריה ולדעת ולחקור מה קרה בעבר. אלא שהיכולת שלנו להסיק מתוך זה על ההווה או על העתיד היא מוגבלת ממש.

אני חושב שכל פעם שאנחנו באים לבחון מה היה פה קודם ולהסיק מזה, אנחנו מגלים שהעולם היה ממש ממש שונה. בטח ובטח לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות.

למשל צילומים. תמיד רציתי לדעת איך ההורים שלי חיו, אבל לא מסיפורים אלא להיות מסוגל ממש לראות את הדברים כמו שהם ראו אותם. ולא בשחור לבן גם. כך לדוגמה, כשנוסעים עם ההורים והם תמיד אומרים "פעם, הרחוב הזה הסתיים פה, אחריו היה רק דיונה. כל השכונה הזאת בכלל לא היתה קיימת. היית צריך ללכת ברגל קילומטר עד הים ופה היה צוק ו....".
אני רוצה לראות איך אבא שלי נראה עם ג'ל משוח בשער, אבל לא רק בתמונה בשחור לבן בפוזה של אלביס פרסלי, אלא לראות איך הוא היה נראה לאנשים שעברו לידו ברחוב. ואיך הרחוב נראה. ואיך נראתה אמא שלי כשאבא שלי פגש אותה.
אז נכון שאפשר לראות לפעמים כל מיני סרטים היסטוריים כאלה שקצת נותנים את התחושה. אבל זה לא זה.

ומצד שני, אני חושב על הילדים שיהיו לי. יש לנו מצלמה דיגיטלית בכל מקום, עכשיו גם בטלפונים הסלולארים. אנחנו דור מצולם לגמרי, בצבע, באיכות טובה, בכמויות אינסופיות וכו'. שלא לדבר על מצלמות וידאו בכלל. לילדים שלי לא תהיה בעיה כזאת בכלל. ככה שאני היום לא יודע להסיק מאיך שאני חי ואיך שאני רואה ותופס את ההורים שלי לאיך הילדים שלי יהיו מסוגלים לעשות את זה. כי יהיו להם כלים שאני לא יכלתי לגדול עליהם.

באותו הקשר תמיד עולה לי הנושא של השפעות השימוש בטלפון סלולרי על אנשים. אנשים מניחים שזה מטגן לנו את המוח בצורה כזאת או אחרת. אבל אם נרצה לדעת מה ההשפעות ארוכות הטווח של התופעה מבחינה בריאותית אנחנו יכולים רק לנחש. בגלל שהדור הקודם לא היו לו טלפונים סלולאריים, אז אי אפשר פשוט להסתכל על דור ההורים ולהסיק מתוכם על ההשפעה. הדור שגדל עם טלפון סלולארי לכל ילד עוד לא בגר מספיק ורק ברטרו-ספקטיבה ניתן יהיה להעריך, אם בכלל מה היו ההשפעות ארוכות הטווח.

או למשל משחקי וידאו/מחשב. היום אני די נהנה מלשחק בהם מדי פעם. אני גם לא רואה שום סיבה שזה יפסיק. ניסיתי להסתכל על אבא שלי ולהגיד לעצמי - "הנה, הוא לא משחק משחקי מחשב/קונסולות כבר..." ואז שוב זה הכה בי שזה בגלל שהוא לא גדל על הדברים האלה. לא היה לו את זה כשהוא היה קטן ככה שהוא לא היה יכול לאהוב את הז'אנר הזה בכלל. ואני שוב חושב מה יקרה עם הילדים שלי? נכון שהמשחקים יהיו מטורפים ושונים לגמרי, אבל האם בגלל שאני גדלתי בתרבות קצת שונה עם אפשרויות לשחק משחקי וידאו יאפשר לי להתחבר יותר למשחקי הוידאו של הילדים שלי, דבר שלא היה אפשרי עבור אבא שלי?
כאמור, גם כאן, אין לי ממש בסיס להשוואה. הטכנולוגיה בכלל לא היתה קיימת בדורות קודמים אז אין למה להשוות ואין ממה ללמוד.

חשבתי על זה בעוד הקשר - קעקועים. זאת אמנם לא תופעה חדשה מבחינה טכנולוגית, אבל מבחינה חברתית היא יחסית חדשה בהיסטוריה (למיטב ידיעתי ואני מודה שאני לא יודע המון בתחום). כשחברים שלי הלכו לעשות כתובת קעקע, תמיד אומרים להם "תשמע, זה לתמיד, אתה תצטרך לגדול ולחיות עם הקעקועים האלה גם כשתהיה סבא". ואז חשבתי על זה שבעצם אי אפשר להסתכל על ההורים או על הדור של סבא וסבתא ולהגיד "אה, אז ככה זה נראה כשהעור מתכווץ ואחרי 50 שנה אז אולי אני לא אעשה" כי גם אם הקעקועים היו קיימים, הם כנראה היו פחות נפוצים מבחינה חברתית אז.


בעצם אולי המסקנה לא כל כך מוזרה. זה די צפוי שלא בכל דבר נוכל להסיק מההיסטוריה. מה שבאמת הפליא אותי אלו באמת הדברים שלגביהם אנחנו הדור הראשון שחווה אותם, ואח"כ אנשים יסתכלו עלינו וינסו ללמוד מאיתנו (אם עד אז לא יומצא משהו אחר לחלוטין שיתחיל את המעגל הזה מחדש). הדברים שציינתי הם בעיקר דברים שנוגעים לטכנולוגיה ולדור מעלינו אבל אני חושב שאפשר להשליך את זה גם לנושאים אחרים בהיסטוריה ולהגיד שאף פעם תנאים מסויימים לא חוזרים על עצמם בדיוק מושלם ולכן לנתח דברים שקרו בסיטואציה מסויימת בעבר לאו דווקא מאפשרת לנו להניח שהם יקרו בצורה דומה בהווה או בעתיד.

נכתב על ידי , 8/7/2009 11:46   בקטגוריות רומו של עולם  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חיי פרפר


אומרים שפרפר חי משהו כמו 4 ימים.
תחשבו איך כל הדילמות של החיים עוברות עליו כל כך מהר.

ביום הראשון הוא ילד, לומד איך להשתמש בכנפיים, לומד להכיר את העולם.
ביום השני הוא נכנס לשנים הבוגרות של חייו, הולך מפרח לפרח, מתפרפר ובסוף מוצא לו איזו בת זוג לחיים. שוקד על העברת הגנים הלאה, מעמיד צאצאים ומגדל אותם.
ביום השלישי הוא רואה איך הילדים שלו נכנסים לשנים הבוגרות של חייהם, עוזר להם, תומך בהם ורואה לנגד עינייו את התא המשפחתי שלו ממשיך את השרשרת.
ביום הרביעי הוא עושה הכנות להפרד מן העולם הזה. הולך לראות דברים שעוד לא ראה, פרחים שעוד לא ביקר בהם, עומד על שאלות קיומיות כאלה ואחרות ואט אט מוצא את עצמו מחוץ למעגל החיים.

והוא לא מודע בכלל לאפשרות שיש לאנשים לחיות יותר מ-4 ימים. מבחינתו זוהי תקופה ארוכה מאוד וחיים מלאים. ויש מבין הפרפרים שמאושרים ומרגישים שהם הלכו לעולמם לא בטרם עת אלא אחרי שמימשו את עצמם ומילאו את תפקידם בעולם.
ואין לו המון זמן להתלבט ולהתחבט, למרות שבשבילו הכל קורה באותו קצב יחסי בחיים.

זה ניסוי מחשבתי שגם יכול להכניס את החיים שלנו לפרופורציות.
אבל זה גם קצת עצוב לדעתי. בשביל הפרפר, אבל גם בשבילנו.
נכתב על ידי , 18/6/2009 10:09   בקטגוריות רומו של עולם  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
יום הולדת שמחAvatarכינוי: 

בן: 45

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לניוטרל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ניוטרל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)