אני במת מרגיש סטוקר כלפי הבלוג שלי. הסיבה היא שאני מעדכן כבר יום שני ברציפות, וזה פשוט כי אין לי מה לעשות. אני לא מאמין כמה שהימים עוברים פה לאט. הידרה נהייתה הרבה יותר גדולה אבל עם אותה, אפילו עם פחות כמות של חפצים. אני פשוט שואל את עצמי מתי עדכנתי בפעם האחרונה ואני בטוח שאולי לפני יומיים, ואז אני מסתכל בתאריך ורואה שזה לא נכון. משום מה, עולה בי עכשיו המחשבה המחרידה שאולי אני רוצה שהשביתה תיגמר כבר. פאק איט. גם ככה אנחנו לא עושים כלום בשיעור. אפשר להביא ביד בשיעור ולגמור למורה ש'ך בספל קפה והיא תגיד לך אותו דבר: "תכניס ת'פלאפון". כאילו שהפלאפון היה בחוץ במקרה הזה. כבר כל כך נמאס לי. פשוט לשבת בחדר שלי (ורק שלי), ולנגן, או לראות טלויזיה, כל הפאקינג יום. אני צריך איכשהו לבזבז את הזמן. להרגיש שעשיתי משהו באותו היום, אפילו אם זה לגמור למורה ש'ך בספל הקפה.

יש לי דווקא עוד די הרבה מה לכתוב, אבל אני פשוט רוצה לשמור את זה לפוסטים הבאים, כי אם זה יימשך עוד הרבה כנראה באמת ייגמר לי החומר. אולי אני פשוט אכתוב עד כמה שהקיר לבן, או שאני אתדרדר לרמה כזאת שאני תחיל לכתוב כמה רע לי ושאני שונא את כולם וכל השיט הזה. אבל אני כל כך מקווה שלא.