מסתדרת בחיים

וזה כבר הלילה השני שזה קורה לי. אני, שבדרך כלל נרדמת תוך שתי שניות גם בעשר בערב, נכנסתי אתמול למיטה עייפה מאד ובכל זאת התהפכתי שעתיים עד שהצלחתי להירדם. ובלילה היה לי חלום מוזר (וואו, אני מקווה שזה היה רק חלום). חלמתי שאני מתעוררת והולכת חצי ישנה למחשב ומתיישבת ומתחילה לגלוש ואז אומרת לעצמי: "מה, את דפוקה?!" ומציצה מבעד לחלון הגדול של הסלון ורואה שעוד חושך בחוץ וחוזרת למיטה ונרדמת. כשקמתי בבוקר לרגע לא הייתי בטוחה אם זה היה רק חלום...

והערב שוב הרגשתי שזה הולך לקרות לי. שוב אני לא עייפה. יותר נכון מוטרדת. ואין לי מושג ממה. זה שום דבר ברור והכל ביחד. אני חושבת מחשבות על מוות ומחלות ופרידות מכל מי שאני אוהבת, על חיות מסכנות (שזה הדבר שתמיד הכי מעציב אותי) ועל כל הכשלונות והרע שיכולים לקרות ו/או שכבר קרו.

ואז, אין לי מושג למה, במעין התקף מזוכיזם נדיר, החלטתי לבדוק אם האקס שלי בפייסבוק. האמת? עד עכשיו מעולם לא חשבתי על זה. עד עכשיו זה מעולם אפילו לא חלף לי בראש. ועכשיו? למה דווקא עכשיו? תהרגו אותי אם אני יודעת. אז מצאתי את הכרטיס שלו ונכנסתי. ושם, ממש מול עיניי המשתאות, ראיתי תמונה של החברה שלו. זאת שהוא איתה כבר כמה חודשים טובים ושעד עכשיו רק שמעתי עליה. זאת שנפגשת כל הזמן עם הילדים שלי. זאת שנסעה איתם עכשיו לחופשה ושהקטן שלי סיפר לי ש: "אמא, יש לנו שני חדרים - חדר לילדים וחדר להורים" ובלי להתכוון הכאיב לי כל כך .

ופתאום לראות אותה והמון תמונות שלהם יחד - מחובקים, מתנשקים, מאושרים. לא ידעתי אם להשאיר את הפה פתוח כמו דג, או פשוט לבכות. אלו מן דמעות מתאמצות כאלה. הן חונקות את הבטן והגרון ומסרבות לצאת בשטף. הן סתם תקועות שם ומטפטפות לי מדיי פעם, אבל בו זמנית גם לא מאפשרות לי לנשום. אני לא יודעת כמה מכם חוו את התחשוות האלו - לראות מישהו שהיה "שלכם" עם אחר/ת, לצפות בהם בהחבא ברגעים אינטימיים, שאת לא אמורה לראות ומעולם לא חשבו שתהיי חלק מהם ופתאום...

חברות סיפרו לי בעבר על החברות של האקסים שלהן, על הבית שעברו אליו יחד, על המכוניות שקנו, על החתונות, על ילדים חדשים שנולדו ותמיד הבנתי. אבל עכשיו פתאום הבנתי. ואלוהים, זה כואב. זה כואב לא כי אני מתגעגעת אליו או רוצה אותו בחזרה, זה כואב בעיקר נוכח הבדידות שלי והיחד שלהם (כמעט כתבתי "שלו"), נוכל זה שהילדים שלי (שלי!!!) הם עכשיו חלק מ"משפחה" חדשה ורק אני נשארת לבד, מאחור.

אני שונאת את הלילה הזה. הלוואי שייגמר כבר. שיהיה כבר מחר בבוקר ותהיה לי עבודה ואני אוכל לשכוח מהכל.

אוי, אלוהים, אני רוצה הביתה. וכרגע שום דבר לא מרגיש לי בית.

לילה טוב...?

Joe

נ.ב.

הוא יכול לראות שהסתכלתי לו בכרטיס?

היא יכולה?

ג'יזס...אני מקווה שלא.