מסתדרת בחיים

למי שלא מעדכנת את הבלוג שלה שנתיים. כן, כן. מוגבל ככל שזה יישמע, שכחתי איך נכנסים. לקח לי איזה 5 דקות להבין על מה ללחוץ כדי להיכנס לכאן ולעדכן רשומה. תמחקו ת'חיוכים חבר'ה, כי זה בכ-לל לא מצחיק. מיד! או שאני שולחת אתכם לחדר לעונש! (אה, סליחה, זה שייך לתחום אחר בחיי...).

אז מה היה לנו שם? טוב, היו לי המוני הרהורים והרהורונים שרציתי לכתוב פה. כל פעם על איזה נושא אחר. שום דבר מזה לא יצא בסופו של דבר אל הפועל - עיניכם הרואות. מישהו עוד בכלל קורא פה? הלו? יש חיים אחרי המוות הקליני-למחצה שלי?

טוב, anyway, עברו הרבה מים בירקון וכרגיל אני ממשיכה בחיבוטי הנפש האין-סופיים שלי, בעיקר לגבי משמעות קיומי והחיפוש הבלתי נלאה אחר משהו שימלא את הקיום הזה במשמעות - להלן "זוגיות. ואז? אז אני הולכת לפסיכו שלי ושואלת אותה: למה? מה, אין לי חיים בלי זה? מה, אין שום דבר אחר שימלא? לא יכול להיות... ובכל זאת, לקום כל יום, לארגן שני ילדים, לעבוד קשה, לחזור, להיות עם שני הילדים, להשכיב לישון, להתמוטט מרוב עייפות וחוזר חלילה זה לא בדיוק מה שדימיינתי לי. לא, לא. חייב להיות משהו מעבר.

אז חשבתם שזה יזרוק אותי לעולם רוחני שכולו טוב? אז אולי, היו הרהורים, אני מודה. אבל לא. זה לא ממש אני. אני נשארת צמודה למציאות - משמימה ככל שתהיה - וממשיכה לקטר על מר גורלי. בסך הכל, החיים לא רעים. הם רק היו יכולים להיות הרבה יותר טובים. אני בטוחה בזה. והאכזבות... האכזבות האלה מכל עבר, כל מה שאני רוצה ואין לי, כל מה שאני רוצה ולא יכולה, כל מה שאני רוצה ולאחרים יש, ממלאים אותי בעצב לפעמים. ואז אני קצת שוקעת. כן, יש ימי דיכאון. רגעי דיכאון. זה יכול להיות על כלום. סתם לשים את הקטן בגן בשישי בבוקר ולראות הורים אחרים שבאים בזוגות ואח"כ לפגוש את הזוגות האלה בסופר ובכניסה לבניין (היא פותחת את הדלת, הוא סוחב את הקניות). לי אין. אני עושה הכל לבד. וואלה, אפילו (כמעט) תיקנתי לבד סתימה. פירקתי את כל הצנרת וכל החרא הזה. (בסוף לא הלך, קראתי לאבא).

טוב, מה אני מקטרת? יש גם דברים טובים. בעבודה, למשל, למרות שהמצב קשה והכל, אנחנו עם הפנים קדימה. אני מרגישה שאני מזיזה דברים. א-פרופו רוחניות: חברה שלי פתחה לי כרטיס באיזה אתר אסטרולוגי. רציתי לקרוא על אהבה, אבל הכל שם אמר: קריירה וקריירה. טוב, אולי רק לזה אני טובה. לפחות שם יש תוצאות ביחס די ישר להשקעה.

טוב, אני מתחילה להיות לא בפוקוס (מנפלאות הבריחה מהמציאות). אז אני אסיים. כל כך הרבה כוונות טובות וגם פה לא יוצא לי משהו...

היו שלום בינתיים,

Joe