מסתדרת בחיים

היום זה יום ההולדת שלי. לפעמים ימי הולדת עושים לנו משהו. כנראה שלפעמים לא. אז השנה לא. אם בשנתיים הקודמות עשיתי מזה חגיגות והילולות, כדי שחס וחלילה אני לא ארגיש את הלבד, הרי שהשנה בעיקר ידעתי מראש ששום דבר מיוחד לא עומד לקרות לי ושכן, אני אכן לבד וגם זה בסדר.

בשנה הראשונה אחרי הגירושין ממש פחדתי מיום ההולדת. אמרתי לחברה טובה שאנחנו חייבות - פשוט חייבות - לעשות משהו ממש מיוחד ביום הזה, כדי שאני לא ארגיש את החסר. לא שהאקס שלי היה עושה כזה ביג דיל מימי הולדת, ממש לא. טיפוס לא רומנטי במיוחד הוא היה. מה שכן, אם רציתי להפיק לעצמי אירוע, תמיד היה לי עם מי לחגוג. וככה קרה שלפני שנתיים מצאתי את עצמי ביומיים חופשה עם החברה הכי טובה שלי, שהתחילו בארוחה מדהימה במנטה ריי על חוף ימה של תל אביב, עברו דרך ציוני דרך משמעותיים בעיר הקודש והסתיימו בביקור בנמל תל אביב, מבלי לפסוח על שופינג ועל ביקור בחנות לאביזרי המין החביבה עליי.

בשנה השנייה היתה חברה אחרת שדאגה לארגן אירוע. שוב מצאתי את עצמי מוקפת חברות, שעשו לי הרבה שמח על הלב והנשמה וחגגו איתי ציוני דרך של אותה שנה, על כל מה שעברתי בה, ואיחלו לי רק טוב ושפע והצלחה וזוגיות ומה לא.

השנה יום ההולדת שלי עמד בעיקר בסימן התשה. לא שטרחתי יותר מדיי לשתף אתכם, אבל לאחרונה יש לנו בעיות לא קלות עם הקטנצ'יק שלנו, שעובר תקופה ממש ממש רעה וזה ניכר בכל. בואו נגיד שבחודש האחרון אני די סמרטוט, כמעט לא ישנה ורוב הזמן מוטרדת ומודאגת. אז למי יש כוח לחגוג במצב הזה? בטח לא לי. ואלוהים יודע כמה אני צריכה עכשיו פסק זמן והפוגה וקצת אוויר לנשימה, אבל כל מה שהצלתי לפרגן לעצמי היה חצי יום כיף עם חברה ברחובות תל אביב (משמע, שופינג). נו, אפילו זה לא היה משהו. במובן של השופינג, זאת אומרת. עם החברה היה כיף גדול. ובכל זאת, הכל היה די מוגבל בזמן ובתקציב, כך שקשה להגיד שהספקנו הרבה. בעיקר התרוצצנו ממקום למקום כאחוזות תזזית וניסינו להקיף יותר מדיי מתל אביב בפחות מדיי זמן. וגם כאב לי הגב, משום מה.

אז מה אומר ומה אגיד? אין לי יותר מדיי הצלחות מרשימות לזקוף לזכותי השנה הזאת. אם הייתם שואלים אותי לפני שנתיים, לא כאן הייתי מהמרת שאני אהיה. החיים לא רעים במיוחד, אבל הם בטח הרבה יותר קשים ומסובכים ממה שדמיינתי. אני לא אדם מדוכא, אבל גם לא מאושר. אני עושה המון ולפעמים מרגישה שכלום לא קורה איתי.

היום אני אני בת 34. לפני שנתיים הייתי "גרושה צעירה בת 32", שזה נשמע לא רע בכלל. בעוד שנה אני אהיה "גרושה בת 35". צעירה כבר יהיה קצת קשה להגניב לשם ואני גם לא ממש בטוחה אם זה נשמע כזה מדליק.

ועכשיו אני אפרוש לשנת הלילה שלי, לקדם את בוא ה-27/11, שיוריד סופית את המסך על יום ההולדת, שכנראה כבר לא ייזכר לדורות.

Joe