מסתדרת בחיים

התעוררתי באחת עשרה וזה לא קורה לי הרבה. בדרך כלל אני מתעוררת בשש וחצי ואז במקרה הטוב, אני מצליחה לחזור לישון עוד קצת. לפעמים עד תשע, לפעמים אני שוברת שיא וקמה בעשר. אבל אחת עשרה?? טוב, אולי זה קצת קשור לזה שהכלתי לישון אתמול בסביבות שתיים לפנות בוקר.

קמתי ומיד התחלתי לחשוב מה אני עושה עם עצמי היום, כי זה יום שאני בלי הילדים וזו תמיד הזדמנות טובה לעשות את כל מה שלא מספיקים בדרך כלל (ואני לא מדברת על כביסות וכלים וכאלה מין). התקשרתי לחברתי הגרושה וקבענו להיפגש אצלי לארוחת בוקר. גם יותר טעים וגם ויותר חסכוני. החלטתי לפנק את עצמנו במיוחד ולכן טרחתי על ארוחת בוקר מעוצבת למהדרין: פרסתי מפה על השולחן, ערכתי כלים יפים, כוסות למים (עם פרוסת לימון), כוסות לתה, שהכנתי לנו בקנקן שקוף, מלא בעשבים טריים מהאדנית שלי, במחר של גבינות מרחבי העולם, צלוחית מעוצבת לריבה, צלוחית מעוצבת לחמאה, צלוחית מעוצבת לאבוקדו, סלט עלים, אגוזים ופירות טריים ברוטב ויניגרט ובחביתה מלאה בכל טוב, כיד הדימיון הטובה עליי. אכן, ארוחה למופת.

החברה התייצבה בשעה הייעודה, התפעלה מאד מהקונספט שרקחתי והתיישבנו לאכול. בין לבין החלפנו חיוויות מעולם הדייטים. היא קבעה עם מישהו פגישה והוא מעולם לא הגיע. לי היתה פגישה אתמול ולה יש עוד אחת הערב. הצרגשתי בשבילה והרעפתי עליה טיפים ועצות מעולמי העשיר קצת יותר מדיי בפגישות מעין אלו. והיא - תלמידה טובה - "רושמת" ומיישמת. אני באמת מקווה בשבילה שהחוויה שלה מעולם הזה תהיה קצת יותר טובה משלי בתחום.

ושוב אני תוהה למה, בעצם, יש לי חוויה כל כך לר נעימה. כאילו, מה? אני פשוט לא יודעת לקחת את זה ב"איזי"? אני לא יכולה סתם לצאת עם מישהו ולהנות מהפגישה ואח"כ לא לצפות ליותר מדיי, או לפחות לצפות, אבל לאלהתאכזב אן יותר מדיי לא קורה? כנראה שלא. אני חושבת שלא משנה כמה אני אנסה לעבוד על עצמי, תמיד תתעורר ציפייה כלשהי. כן, ככה אני בנויה. אז למה לנסות להסתיר את זה? למסך בכל מיני קלישאות והתרחקויות?

הנה, אתמול לדוגמה - באמת שהיה דייט מוצלח. נהנתי מאד. כבר המון זמן לא ישבתי לי ככה עם בחור בפאב והעברתי ערב נחמד, של אלכוהות, סיגריות ושיחה חביבה. ועכשיו? מה עכשיו? עכשיו אני מחכה לראות מה הלאה. אולי הוא יתקשר. אולי אני אתקשר. אולי נצא שוב. אולי לא. הכל פתוח. שום דבר לא בטוח. ומה רע בזה? אולי אין רע... אולי זה בסדר ככה, כמו שזה. בכל מקרה, אני חושבת שהדבר הכי טוב שיצא מזה, זה שאני מרגישה שאני שוב רוצה את זה. את היציאות האלו, את הבילוי המשותף, את ההתחלות, שאולי יתממשו ואולי לא, ואולי חלקית, ואולי - וזה האולי החביב עליי - יתמששו לכדי מה שאני באמת רוצה. אשרי המאמין.

עכשיו, כשנותר עוד קצת זמן מהיום הזה, צריך לשנס מותניים ולקבל החלטות.

אני הולכת לעשות שעווה. אחלו לי בהצלחה

Joe

קצת יותר מאוחר

אז עשיתי שעווה והלכתי עם חברה לסרט (ההוא עם קלוני ובראד). היה...סביר. ממש לא יותר מזה. לא הבנתי למה אמרו שזה מצחיק, כי זה לא ממש היה. המטרה הבאה: ויקי, כריסטינה, ברצלונה. מישהו ראה?

ומה אתם יודעים? הבחור התקשר, קישקשנו קצת על הא ודא וניסחנו הסכם כוונות של המשך יחסינו. אח"כ הוא אפילו רצה לדעת מתי אנחנו נפגשים שוב. וואו. ממש חמוד. הוא לגמרי מתחיל למצוא חן בעיניי.

ובנימה אופטימית זו, היו שלום ולילה טוב!

Joe